הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה – הבדלי גרסאות

שר החוץ האמריקאי, [[הנרי קיסינג'ר]], יצא ל[[מסע דילוגים]] בין [[ירושלים]] ו[[דמשק]] בפברואר 1974 (קיסינג'ר העיד בספריו כי החליט לתווך בעקבות לחצים שהפעילו נשיא [[מצרים]] [[סאדאת]] ושליט [[סעודיה]], שרצו לסיים סופית את מלחמת יום הכיפורים ואת [[משבר הנפט]]). ב-[[27 בפברואר]] שב קיסינג'ר מדמשק עם רשימת השבויים (בעקבות הבטחה שנמסרה לסורים שהעיר [[קונייטרה]] תימסר לידיהם), ואז החל רשמית המשא ומתן בשיטת הדילוגים.

 

 

בסופו של דבר ישראל הסכימה לסגת מכל השטחים שכבשה במלחמה, ומשטחים קטנים מהגולן הישראלי. לפי עדויות של המשתתפים במשא ומתן, התנהל מיקוח על הפרטים הקטנים ביותר עד שנחתם ההסכם ב[[ז'נבה]] ב-31 במאי 1974 (למעלה משבעה חודשים לאחר הפסקת האש). המשא ומתן לווה באי הבנות רבות שגרמו למשברים ובעקיפין לתקריות אש, למשל כשישראל הסכימה למסור את קונייטרה לשליטה סורית, פירשו הסורים את קונייטרה ככל אזור פתחת קונייטרה, כולל הרי [[הר אביטל|אביטל]] ו[[הר בנטל|בנטל]] הסמוכים, בעוד שישראל התכוונה רק לשטח העיר. כן לווה המשא ומתן בהפעלת לחץ אמריקאי על ישראל.