ויקיפדיה

דובר (שירה) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תחילת שכתוב. צריך לקצץ את החומר של מספר ובמקומות הנחוצים להשתמש בדוגמאות משירה
שורה 1:
{{שכתוב|כל הדוגמאות לקוחות מספרות. ראו גם [[שיחה: דובר (ספרות)|דף שיחה]]}}
'''דובר''' ב[[שירה]] הוא הקול או הדמות שבשמו מדבר השיר. כל שיר כתוב מנקודת מבט ובעל נקודת המבט הוא הדובר, קולואל זהקולו, הואהמפורש הקולאו עיליוהמובלע, מייחסים את כל הרגשות והמסרים שבשיר. המקבילה ה[[פרוזה|פרוזיקנית]] לדובר היא ה[[מספר (ספרות)|מספר]].
 
==ההבדל בין דובר למחבר==
 
אין לבלבל בין דובר לבין [[מחבר (ספרות)|מחבר היצירה]]. ראשית, מחברים רבים משתמשים בדוברים השוניםששונים מהם באופן מהותי. לדוגמה [[בוב דילן]] נוהג לכתוב מנקודת מבט הפוכה לו כדי להדגיש בצורה אירונית את הביקורת והמחאה. ראוי לציין, שישנם ז'אנרים שלמים בשירה, כמו [[מונולוג דרמטי|המונולוג הדרמטי]], שבהם הדובר מובדלנבדל ומובחן תמידהיטב מהמחבר.
 
ב[[רומנטיקה|תקופה הרומנטית]] ההבחנה בין דובר למחבר טושטשה, במיוחד ב[[שירה]]. משוררים רבים כתבו על עצמם ובקולם הם (ע"ע: [[מחבר מובלע]]). הפופולריות של [[שירה רומנטית|השירה הרומנטית]] גרמה לכך שאנשים נוטים לזהות את הדובר עם המחבר, ומבלבלים ביניהם. ראוי לציין, אם כן, שישנם ז'אנרים בשירה, כמו [[מונולוג דרמטי|המונולוג הדרמטי]], שבהם הדובר מובדל ומובחן מהמחבר.
 
==דובר בגוף ראשון, שני, שלישי==
שורה 16:
* '''דובר בגוף שלישי''' - הדובר אינו חלק מהעולם המיוצג, והוא מדבר על הדמויות בגוף שלישי. לדוגמה: "''הוא נכנס לחדר, לא היה שם איש''".
 
בתחום הספרות נדונה בהרחבה ההבחנה בין ה[[מספר (ספרות)|מספר]] לבין המחבר. [[וויין בות']] ערער על הבחנה זו בספרו ''The Rhetoric of Fiction''. לטענתו, מדובר באבחנה [[רדוקציה|רדוקטיבית]] ומטעה. לעתים קרובות יש ערבוב בין בחירת גוף הדובר (גוף ראשון, שני או שלישי) ובין תכונותיו האחרות. כך למשל דובר יכול להשתמש בגוף ראשון, אך לספר ממרחק של זמן ומקום, בלי לכלול את עצמו בעולם המתואר.
===ביקורת על האבחנה ===
 
[[וויין בות']], בספרו ''The Rhetoric of Fiction'', ערער על אבחנה זו. לטענתו, מדובר באבחנה רדוקטיבית ומטעה. ראשית, אין הכרח שדובר הנמצא מחוץ לעולם המיוצג (דובר בגוף שלישי) לא ישתמש בגוף ראשון, וידבר על עצמו. כך, למשל, המספר ב[[ההיסטוריה של טום ג'ונס, אסופי]] ל[[הנרי פילדינג|פילדינג]] מתייחס לעצמו בגוף ראשון, מבלי שהוא יהיה חלק מהעולם המיוצג.
 
אבחנה זו מניחה שישנם שלושה סוגים כלליים של דוברים, ושלכל סוג תכונות משלו. כך, למשל, דובר בגוף ראשון אינו יכול להיות "כל יודע", והוא תמיד מוגבל בידיעתו. כמו כן, נטען רבות כי דובר בגוף ראשון הוא '''מספר בלתי מהימן'''. לדברי בות', זוהי טעות. ייתכנו ספרים בהם הדובר הוא דמות בעולם, ועדיין זו תהיה כל יודעת ומהימנה לגמרי.
 
במקום אבחנה זו, מציע בות' אבחנה מורכבת יותר. הדובר נמדד בהתאם לתכונותיו הספציפיות ביצירה, ובהתאם ל"מרחק" שלו מן [[מחבר מובלע|המחבר המובלע ]] (סך הנורמות והערכים העולים מהספר) ומן הקורא. כך, למשל, דובר יכול להיות שונה מן המחבר המובלע בנורמות המוסריות שלו, אולם קרוב אליו בנורמות ותכונות אחרות, כמו, למשל, ידיעה או נורמות סגנוניות (בדומה להומברט הומברט ב"לוליטה").
 
====מספר בלתי מהימן====
 
בעיני בות' וממשיכיו, מספר בלתי מהימן אינו בהכרח מספר שאינו כל יודע. מספר בלתי מהימן הוא מספר שמרוחק מהמחבר המובלע בנורמות שלו ובערכיו. כלומר, דובר המחזיק בנורמות וערכים שונים מאלה העולים מן הספר. כך, למשל, בסיפור ''גימפל תם'' של [[יצחק בשביס זינגר]] הדובר הוא גיבור הסיפור, המודה בטיפשותו בעצמו. אולם הסיפור כולו מקדם נורמות וערכים אחרים, שגימפל שותף להם.
 
עם זאת, לעתים קרובות הדובר והמחבר המובלע מחזיקים במספר נורמות וערכים דומים, אולם רחוקים זה מזה בנורמות וערכים אחרים. כאמור, "לוליטה" היא דוגמה טובה, אולם יש דוגמאות נוספות כ[[האופרה הצפה|אופרה הצפה]] של [[ג'ון בארת']].
 
שיפוט מהימנותו של הדובר, אם כן, נעשית ביחס לעמדותיו של המחבר המובלע. מספר בלתי מהימן הוא מספר שבינו לבין המחבר המובלע יש יחס אירוני. מדובר במהלך מורכב, מאחר שעמדות המחבר המובלע מוסקות על ידי הקורא מקריאת הסיפור, שמסופר, כזכור, על ידי הדובר. לעתים נוצרות בשל כך טעויות פרשניות.
 
אחד האמצעים העיקריים בהם משתמשים מחברים כדי לסמן את הדובר כבלתי מהימן היא על ידי יצירת מרחק בין הנורמות שלו לבין הנורמות של '''הקורא'''. ב"הצעה צנועה" של [[ג'ונתן סוויפט]], מציג הדובר לפתור את בעיית הרעב ב[[אירלנד]] על ידי מכירת ילדי העניים למאכל לעשירים. הקורא מבין שמדובר במספר בלתי מהימן מאחר שהצעתו מנוגדת לערכים המוסריים בהם הקורא מחזיק. מאחר שהקורא מניח שהמחבר מחזיק באותם ערכים, הוא מניח מרחק בין ערכי הדובר לערכי המחבר המובלע.
 
במקרים מסוימים המחבר מבקש להעלות על נס נורמות וערכים השונים מערכי הקורא, ולכן עליהם לעמול כדי להציג את הדובר כמהימן, לבנות מעין "מערכת פיצויים". אחת הדרכים העיקריות לעשות זאת, היא ליצור דובר החופף בחלק מערכיו לאלו של הקורא, ושונה בחלק מערכיו. הערכים אותם מבקש המחבר לקדם מוצגים כהכרחיים.
 
כך, לדוגמה, [[מאיר שטרנברג]] טוען שב[[אודיסיאה]] ל[[הומרוס]], מוצג אודיסיאוס בחלק ניכר מהזמן כנוכל, דמות הרחוקה מאוד מזו של הגיבור ההומרי נוסח [[אכילס]] או [[הקטור]]. אולם הקורא מגלה במהרה שדווקא ערמומיותו של אודיסיאוס מותירה אותו בחיים. אותה ערמומיות היא גם זו שעזרה ל[[אכאים]] לכבוש את [[טרויה]]. מעניין לציין שסיפורו של אודיסיאוס [[אנלוגיה|אנלוגי]] במידה רבה לזה של [[אגממנון]]. שניהם שבים לביתם לאחר מסע ארוך, ובשני המקרים נשותיהם מחוזרות. אגממנון לא שורד את המסע לביתו, הוא נרצח. אודיסאוס שורד.
 
במקרים מורכבים אף יותר, מבקש המחבר להעלות על נס נורמות וערכים השונים מאלה של הקורא באמצעות מספר בלתי מהימן, מספר שחולק את הנורמות והערכים של הקורא. במקרים אלה, המחבר מנסה להציג את העמדות המקובלות כבעייתיות. הסיפור [[סונטת קרויצר (סיפור)|סונטת קרויצר]] של [[לב טולסטוי]] הוא אחת הדוגמאות הנדירות למקרה מעין זה. יצויין כי למרות שטולסטוי צירף לסיפור הקדמה, בה הוא מסביר במפורש שהמספר מהימן, פרשנים רבים חלוקים בנוגע לפרשנות הסיפור. חלקם טוענים שטולסטוי ניסה ליצור מספר מהימן, אולם לא הצליח, והסיפור מקדם, למעשה, ערכים שונים מאלו שטולסטוי כיוון אליהם.
 
==תכונות הדובר==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/דובר_(שירה)"