שחרזאדה (סוויטה סימפונית) – הבדלי גרסאות

'''"שחרזאדה"''' ([[אנגלית]]: Scheherazade, [[רוסית]]: Шехерезада, [[תעתיק]]: Šekherezada), [[אופוס (מוזיקה)|אופוס]] 35, הוא שמה של ה[[סוויטה]] ה[[סימפוניה|סימפונית]] המפורסמת מאת ה[[מלחין]] ה[[רוסי]] חבר קבוצת "[[החמישה]]" [[ניקולאי רימסקי-קורסקוב]], שהולחנה בשנת [[1888]]. היצירה, המבוססת על הספר "[[סיפורי אלף לילה ולילה]]", משלבת בתוכה שניים מן הסממנים האופייניים למוזיקה הרוסית ככלל ולרימסקי-קורסקוב בפרט: [[תזמור]] מסנוור וצבעוני והתעניינות מיוחדת ב[[מזרח]], דבר ההשפיע רבות על ההיסטוריה של רוסיה האימפריאליתהקיסרית. המוזיקה מהסוויטה שומשה בבלט מאת [[מיכאל פוקין]] (Michel Fokine).

היצירה קרויה [[סוויטה]] לא ע"שבשל מחרוזת הריקודים אלא ע"שבשל ריבוי הפרקים שבה; מספר הפרקים ביצירה הוא ארבעה. המלחין שוכנע לתת לכל פרק שם תוכניתי, אך הסיר אותם בתקופה יותר מאוחרת לטובת סימוני טמפו וניסיונות לשלב קריאת טקסט ספרותי בתוך היצירה. שמות ארבעת הפרקים הם:

הנושא המוזיקלי אשר פותח את הפרק הראשון מייצג את ה[[סולטאן]] היהיר; נושא זה בנוי על 4 תווים יורדים של [[סולם הטונים השלמים]]. לאחר כמה [[אקורדים]] בכלי הנשיפה (המזכירים את פתיחתו של [[פליקס מנדלסון-ברתולדי|מנדלסון]] ל"חלום ליל קיץ") אנו שומעים את הנושא המופיע בכל פרק; זהו הנושא המייצג את מספרת הסיפור – הלא היא [[שחרזאדה]], אשתו של הסולטאן, אשר לבסוף מצליחה לרצות אותו בסיפוריה. זוהי [[מלודיה]] מפותלת ומעוקלת; אך למרות הכול גם מתמידה ועקשנית, הכתובה כ[[סולו (מוזיקה)|סולו]] ל[[כינור]] בליווי [[נבל (כלי נגינה)|נבל]].