תחום שיפוט (רשות מקומית) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ לא שגיאת כתיב, כך במקור.
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: דוגמה; מסוים; על ידי;
שורה 7:
 
===הרחבת תחום שיפוטה של העיר ירושלים===
לאחר [[מלחמת ששת הימים]], תוקנה [[פקודת סדרי השלטון והמשפט]], וה[[ממשלת ישראל|ממשלה]] הוסמכה להחיל בצו את החוק הישראלי על שטחים בתחומי [[ארץ ישראל]], ככל שתמצא לנכון. הממשלה החליטה להחיל את החוק הישראלי גם על השטח המכונה [[מזרח ירושלים]], כלומר - על שטח [[עיריית ירושלים]] הירדנית, ובנוסף על כפרים, עיירות ושטחים פתוחים שנמצאו מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]], מצפון, ממזרח ומדרום ל[[ירושלים]]. אף ששטחים אלה סופחו למדינת ישראל, לא היה בכך כדי לקבוע כי הם שייכים לעיריית ירושלים, שכן פקודת העיריות היא הקובעת את ההליך שבו משנים תחום שיפוט של רשות מקומית. על כן, תוקנה גם פקודה זו, ונוסף בה סעיף 8א, הקובע כי שר הפנים רשאי "לפי שיקול דעתו וללא עריכת חקירה לפי סעיף 8, להרחיב באכרזה את תחומה של עיריה פלונית על- ידי הכללת שטח שנקבע בצו לפי סעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח–1948". כך, כלל שר הפנים את השטח שסופח בתחום שיפוטה של העיר ירושלים, מבלי להיזקק לוועדת חקירה ולשמיעת התושבים.
 
==פעולות מחוץ לתחום השיפוט==
בתחילת [[המאה ה-21]] חל כרסום מסוים בעיקרון לפיו רשויות מקומיות פועלות רק בתחום שיפוטן.
 
בשנת [[2006]] תוקנה פקודת העיריות ונקבע בה כי שר הפנים יוכל להכריז על "אזור חלוקת הכנסות" - אזור המצוי בתחום שיפוטה של רשות מקומית מסויימתמסוימת, אך ההכנסות מתשלומי הארנונה המגיעים ממנו, מ[[היטל השבחה|היטלי ההשבחה]] ומתשלומי חובה אחרים, יחולקו בינה לבין רשויות מקומיות אחרות הסמוכות לה, באופן שיקבע השר. השר רשאי להכריז על שטח כזה רק אם אינו מיועד למגורים. הרציונל בבסיסו של התיקון מבוסס על עיקרון של [[צדק חלוקתי]], והוא נועד לתת מענה לרשויות מקומיות שאין בתחומן [[אזור תעשייה]] או אזור מסחרי גדול, ומרבית תושביהן [[יוממות|עובדים במקום אחר]]. דוגמאדוגמה בולטת לכך היא [[מפעלי ים המלח]], המצויים בתחומי ה[[מועצה אזורית תמר|מועצה האזורית תמר]], אף שחלק ניכר מעובדי המפעלים הם תושבי [[ערד]] ו[[דימונה]].
 
תיקון נוסף נעשה במסגרת [[חוק ההסדרים]] לשנת [[2008]], כ[[הוראת שעה]] לשנה. התיקון מאפשר לשר להכריז על רשות מקומית שאינה ממלאת תפקיד מתפקידיה כ"רשות חדלה" או לקבוע כי עלות מילוי התפקיד באמצעותה היא בלתי [[סבירות|סבירה]], ולהטיל את מילוי התפקיד על רשות מקומית אחרת. כדי לכסות את ההוצאות שנגרמות לרשות ממלאת התפקיד, מעביר לה משרד הפנים את כל ההקצבות שהוא מעביר דרך כלל לרשות החדלה לשם ביצוע התפקיד, ואם אין די בכך, מושלם הסכום מדמי הארנונה, ה[[קנס]]ות ותשלומי החובה שגובה הרשות החדלה. הכספים המועברים לשם ביצוע התפקיד מוכנסים ל[[חשבון בנק]] נפרד, ולא ניתן להטיל עליהם [[עיקול]]. כן נקבע כי הרשות ממלאת התפקיד תהיה רשאית להסתייע בעובדי הרשות החדלה לשם ביצוע התפקיד. התיקון נועד לפתור בעיה שנוצרה ברשויות מקומיות בעלות [[גירעון|גרעונות]] כרוניים, שבהן כספים מוזרמים אליהן מועברים לכיסוי חובות, ומהתושבים נמנעים שירותים בסיסיים במשך תקופות ממושכות. הוא נקבע כהוראת שעה בשל הבעייתיות שבמניעת האפשרות מנושים לגיטימיים לגבות את חובותיהם מהרשויות.