בריחת ה-20 מלטרון – הבדלי גרסאות

בליל ה-[[31 באוקטובר]] [[1943]] הצליחו 20 [[מעצר| עצירים]] חברי [[לח"י]], לברוח ממחנה המעצר ב[[לטרון]] דרך [[מנהרה]] באורך 76 [[מטר]] שחפרו. זו היתההייתה הבריחה הגדולה ביותר בתולדות ה[[מחתרת|מחתרות]] ב[[ארץ ישראל]] והצלחתה היתההייתה נקודת מפנה בדרכה של מחתרת זו.

בשנים הראשונות לקיומה, לאחר הפרישה מה[[אצ"ל]], היתההייתה מחתרת לח"י בשפל. רוב הפעולות נכשלו, לא היה עורף אזרחי תומך ולא היה מידור מספיק בין חברי המחתרת. כתוצאה מכך הצליחה הבולשת ה[[בריטניה|בריטית]] לעצור עשרות מחבריה. השיא היה בלכידתו ורציחתו של מפקד המחתרת [[אברהם שטרן]]. לח"י הפסיקה לתפקד ומה שנותר ממנה היה קומץ חברים שהסתתרו בפרדסי [[רעננה]] בפיקודו של [[יהושע כהן]].

בליל ה-[[1 בספטמבר]] [[1942]] הצליחו [[יצחק שמיר]] ו[[אליהו גלעדי]] [http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=505591] לברוח ממחנה "מזרע" ומיד החלו בפעולות לשיקום המחתרת. הצלחת בריחה זו עוררה רצון לנסות לברוח דרך מנהרה. קבוצה של 20 עצירים התגבשה לבריחה. תכניות חפירת המנהרה נקטעו כשנודע על כוונת הבריטים להעביר את העצירים למחנה המעצר בלטרון. העצירים הצליחו לקבל את תכניתתוכנית המחנה בלטרון וקבעו את הצריף הקרוב ביותר לגדר עליו "ישתלטו" מיד עם ההגעה למחנה בצורה שלא תעורר חשד.

מחנה המעצר היה מוקף במגדלי שמירה וגדר מחושמלת במתח גבוה. מייד עם ההגעה תפסו חברי קבוצת הבורחים את הצריף מס' 4 הקרוב ביותר לגדר. רצפת הצריפים היתההייתה מרכבת מאבנים המחוברות ב[[מלט]]. כדי ליצור את פתח המנהרה היה צריך להסיר מספר אבנים ולהדביק אותם למסגרת עץ כדי שהיה אפשרות לפתוח ולסגור את המנהרה ולהסוות את הפתח. מקום המנהרה הוסווה גם על ידי יצירת "מלתחה" שהיתהשהייתה מכוסה בוילון משמיכות, שבה שמו את המזוודות והבגדים בהסכמת הבריטים. כדי להסוות את הרעש בהפרדת האבנים מהמלט, היה צריך לחכות ליום בו יהיה גשם שיומטר על גג הפח והרעש שיווצר יסווה את רעש העבודה. אפשרות זו נוצרה ב-[[12 בינואר]] [[1943]] ובחסות רעש הגשם הוסרו האבנים, הודבקו לתבנית עץ והוחזרו למקומן כשאת המלט המקורי מילא "מלט", פריך בצבע דומה שיוצר על ידי הבורחים לאחר נסיונות רבים.

1) הסתרת כמויות גדולות של אדמה שהוצאה מהמנהרה. בעייהבעיה זו נפתרה ע"יעל ידי הקמת גינות מסביב לצריף.

2) הארת המנהרה. בעייהבעיה זו נפתרה על ידי השגת חוטי חשמל והעברת קו מבית השימוש בצריף (שבו היה חשמל כל הלילה), למנהרה. כאשר החלו לחפור גם ביום, נעזרו ב[[סוללה חשמלית|סוללות]] שהושגו בדרכים שונות.

3) איוורור המנהרה- בעייהבעיה קשה זו נפתרה על ידי בניית מפוח מגומי של מעיל גשם ונייר פרגמנט שהזרים אוויר לחלל המנהרה בעזרת תנועות מכניות כמו [[אקורדיאון]].

4) מידור מוחלט של תכניתתוכנית הבריחה מהבריטים ובעיקר משאר העצירים שלא שותפו בבריחה.

*[[מתי שמואלביץ]]: '''בימים אדומים''', הוצאת [[משרד הבטחוןהביטחון - ההוצאה לאור]], 1978.