אינטראקציה סימבולית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
TXiKiBoT (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: ca:Interaccionisme simbòlic
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: שיקגו;
שורה 3:
השורשים האינטלקטואלים של הגישה נמצאים אצל [[גיאורג זימל]] ובמידה פחותה יותר אצל [[מקס וובר]]. זימל, בניגוד לסוציולוגים בני זמנו, חקר את הסוציולוגיה של היום יום. מישור הניתוח לא היה המבנה החברתי, התרבות, המוסדות החברתיים, וכיוב', אלא אירועים "קטנים" יותר, כמו פעולות גומלין בין בני אדם. הוא כתב, בין השאר, על הדיאדה (פעולת הגומלין בין שני בני אדם), הטריאדה (שלושה בני אדם), על תחושות הזר, ועוד. גם ובר השפיע על התאורטיקנים של גישת האינטראקציה הסימבולית, במיוחד בגישתו הפרשנית כלפי המציאות החברתית (זאת בניגוד לסוציולוגים קלאסיקאים אחרים שהיו [[פוזיטיביזם|פוזיטיביסטים]]).
 
גישת האינטראקציה הסימבולית התפתחה ב[[אוניברסיטת שיקאגושיקגו]], בתחילת [[המאה ה-20]], והגיעה לשיאה ב[[שנות ה-20]] (נקראה גם "אסכולת שיקאגושיקגו"). התאורטיקנים המרכזיים של הגישה היו [[רוברט פארק]], [[צ'ארלס הורטון קולי]] ו[[ג'ורג' הרברט מיד]]. אסכולת שיקאגושיקגו שקעה ב[[שנות ה-30]], אך המשיכה להתקיים גם בשנים שלאחר מכן. התאורטיקן המרכזי בשנים הללו, וזה שטבע את המושג '''אינטראקציה סימבולית''', היה [[הרברט בלומר]]. התאורטיקן המרכזי האחרון בגישה זו היה [[ארווינג גופמן]], שפיתח את התאוריה הדרמטורגית. גופמן השפיע רבות על גישת האינטראקציה הסימבולית ועל הסוציולוגיה בכלל, כך שלעתים, כשמציינים את המושג "אינטראקציה סימבולית", מתכוונים לתאוריה הדרמטורגית של גופמן.
 
ב[[שנות ה-60]] וב[[שנות ה-70]] פרחו גישות תאורטיות, שיחד עם האינטראקציה הסימבולית, עסקו בסוציולוגיה של חיי היום יום. מהן ניתן למנות את ה[[פנומנולוגיה]] וה[[אתנומתודולוגיה]].