הבדלים בין גרסאות בדף "לוד"

נוספו 300 בתים ,  לפני 11 שנים
אין תקציר עריכה
|אתר אינטרנט=http://www.lod.muni.il
}}
'''לוד''' (ב[[ערבית]]: اللد. בתיעתוק עברי: אל-לִד) היא [[עיר]] ב[[מחוז המרכז]] ב[[ישראל]], ואחת הערים העתיקות בארץ. {{בוט יישובים/{{שם הדף}}|2}}
 
על סמל העיר נראה עץ זית וגשר עתיק, והפסוק "ושבו בנים לגבולם".
 
===תקופת המשנה והשלטון הרומאי===
בשני הדורות הראשונים שלאחר חורבן [[בית המקדש השני]] הייתה לוד שנייה במעמדה לעיר [[יבנה]], ותקופה מסוימת, בין מותו של רבן גמליאל לבין [[מרד בר כוכבא]], היתה המרכזית והחשובה ביותר. בלוד פעלה קהילה יהודית גדולה וענפה, אשר שימשה כמרכז ליישוב היהודי בארץ ישראל במהלך תקופת יצירת ה[[משנה]] וה[[תלמוד]]. עקבות לכך ניתן למצוא בספרות [[חז"ל]], שבה שרדו מאמרים רבים מאת חכמי לוד. בין חכמיה הידועים ניתן למצוא את ר' אלעזר בן הורקנוס, ר' טרפון, ר' עקיבא, ר' יהודה בר אילעי, ר' אליעזר הקפר הוא בר קפרא, ר' חמא, ר' יוסי בן פטרס שהיה חותנו של ר' יהושע בן לוי שאף הוא התגורר ופעל בעיר לוד. ר' יהודה בן פזי ור' אחא שהעמידו תלמידים הרבה. "עלית בית נתזה" שבלוד מוזכרת אף היא בהקשרים רבים בגמרא, וכן "קדושי לוד".
 
===ימי הבניים===
 
===העת החדשה===
 
 
 
 
 
 
בשני הדורות הראשונים שלאחר חורבן [[בית המקדש השני]] הייתה לוד שנייה במעמדה לעיר [[יבנה]]. בלוד פעלה קהילה יהודית גדולה וענפה, אשר שימשה כמרכז ליישוב היהודי בארץ ישראל במהלך תקופת יצירת ה[[משנה]] וה[[תלמוד]]. עקבות לכך ניתן למצוא בספרות [[חז"ל]], שבה שרדו מאמרים רבים מאת חכמי לוד. בין חכמיה הידועים ניתן למצוא את ר' אליעזר הקפר הוא בר קפרא, ר' חמא, ר' יוסי בן פטרס שהיה חותנו של ר' יהושע בן לוי שאף הוא התגורר ופעל בעיר לוד. ר' יהודה בן פזי ור' אחא שהעמידו תלמידים הרבה. "עלית בית נתזה" שבלוד מוזכרת אף היא בהקשרים רבים בגמרא, וכן "קדושי לוד".
 
התמקדות במאה ה-20 בלבד תראה כי העיר נחרבה פעמיים ב[[רעידת אדמה|רעידות אדמה]] גדולות ([[1911]], [[1927]]), פעמיים ב[[מלחמה|מלחמות]] ([[1917]], [[1948]]) ופעם בשל החלטות מדיניות (מחיקת העיר העתיקה ב-1955). העיר נותרה כמעט ללא זכר לעברה המפואר.
ב־[[1947]] הוחלט ב[[תוכנית החלוקה]] של ה[[או"ם]] שלוד תהיה חלק מהמדינה הערבית כיוון שבתקופת [[העת החדשה]] לא הייתה קהילה יהודית בעיר.
 
ב־[[1948]], כחלק מ[[מבצע דני]], נכבשה לוד בידי [[צה"ל]] בתוך פחות משעה(?) כמעט ללא התנגדות. בהתקוממות תושבים לאחר מכן ספגו הן צה"ל והן התושבים אבידות כבדות {{מקור}}. כמעט כל תושביה נמלטו ממה ‏‏<ref>‏מקור: [[זאב וילנאי]], '''מדריך ארץ ישראל''' - השפלה עמוד 186‏</ref> . וכ־1,000 תושבים בלבד נותרו בעיר החרבה. לאחר המלחמה עברו אליה יהודים מה[[מעברה|מעברות]] הסמוכות (בעיקר מ[[צריפין]]) והיא הוכרזה כעיר יהודית. במקביל התמידה "התגנבות יחידים" ערבית חזרה לעיר, וכן עברו או הועברו אליה ערבים מיישובים אחרים שהפכו ליישובים יהודים. בתקופה זו נעוץ גרעין הבעייתיות בעיר כ"מגנט" של אוכלוסייה חלשה. כאן הופיע העירוב האופייני לעיר של [[ערבים]] ו[[יהודים]] מרקע סוציו-אקונומי נמוך.
 
[[מדינת ישראל]] התייחסה אל העיר העתיקה כאל מפגע שיש לחסלו ותרמה בכך לנתק ההיסטורי. ב־[[1955]], בהתאם לתוכנית האב של ה[[אדריכל]] מיכאל בר, [[הריסה|נהרסה]] העיר העתיקה עד היסוד. התושבים היהודים שוכנו בבתי [[שיכון]] מודרניים בצפון העיר בשכונה בשם "נווה זית", בעוד הערבים שוכנו בשכונה חדשה בשם "נווה ירק" במזרח. ההפרדה המובנית הזו קיימת עד היום. מפעלים חדשים בעיר פתרו חלקית את בעיית ה[[אבטלה]], והעיר צמחה ל־25,000 איש.
266

עריכות