לוד – הבדלי גרסאות

 

==דמוגרפיה==

נכון לסוף שנת 2004, התגוררו בלוד כ-14,661 תושבים ערבים, כ-22.0% מאוכלוסיית העיר. גידול מסוף שנות ה-80, אז היוו התושבים הערבים 12% בלבד מאוכלוסיית העיר. רוב התושבים הערבים גרים בשלוש שכונות מצוקה, אם כי חלקם עבר עם הזמן לשכונות היהודיות, שהפכו להיות שכונות מעורבות. האוכלוסייה הערבית בלוד נמצאת ביחסים מתוחים בינה לבין עצמה ועם היהודים בעיר, עם [[משתף פעולה|משתפי פעולה]] שיושבו בעיר במהלך שנות [[האינתיפאדה]], ועם רשויות החוק והעיריה בשל בעיית פשיעה, בעיית סמים ובנייה בלתי חוקית שנפוצה באוכלוסייה הערבית בעיר.

 

הקבוצה הראשונה והשניה, המכנות את עצמן "לודאים" הן מקרב ערביי לוד שנשארו בעיר מלפני תש"ח. הקבוצה הראשונה, המונה כיום כאלף איש היא ערביי לוד הנוצרים, והשניה, המונה כ-6000 איש היא מערביי לוד המוסלמים. שתי הקבוצות הללו, המהוות מיעוט בקרב האוכלוסיה הערבית בעיר, נמצאות במעמד סוציואקונומי גבוה יחסית לשאר האוכלוסיה הערבית, ומתגוררות בעיקר בשכונות המזוהות כיהודיות. ילדי הקבוצות הללו אינם לומדים במסגרות החינוך הערבי בעיר, אלא בבתי ספר פרטיים ברמלה וביפו או בבתי הספר היהודיים שבעיר.

 

הקבוצה השלישית כוללת את האוכלוסיה הבדואית בעיר, שהחלה להגיע מסוף שנות השבעים, בעקבות הסכמי קמפ דיוויד. ככל הנראה זו הקבוצה הגדולה ביותר בקרב ערביי לוד. הבדואים מתגוררים בעיקר בשכונת הרכבת ובפרדס שניר- שתח שכונות המתאפיינות בבניה הבלתי חוקית הנרחבת הממלאת אותן.

 

הקבוצה הרביעית כוללת את אוכלוסית המשת"פים שהגיעה לעיר החל מתחילת שנות התשעים, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה. המשת"פים מתגוררים בעיר באזור רמת אשכול ונווה שרת.