תימני כנרת – הבדלי גרסאות

כאשר ב-[[1912]] הגיע נציג מאגודת [[השומר]] לחדרה והציע לעולים לעבור לכנרת, בליווי הבטחה שהיחס אליהם יהיה טוב, שעבודה לא תחסר להם, וכי ישנם [[מגורים]] בהם יוכלו להשתכן, ראו העולים לנכון לעבור ולהתיישב בכנרת. בדרכם אל הכנרת, בין [[צמח]] ל[[דגניה]] עברו מספר משפחות ל[[יבנאל]] והיתר, כ-14 [[משפחות]] במספר הגיעו לכנרת והתמקמו ליד [[חוות כנרת]] ב[[בית המוטור]] שלשפת [[הירדן]] ולידו. בית המוטור נבנה בשנת [[1910]] על ידי [[משה ברמן]] ושימש כמתקן שאיבה של מי הירדן לצרכי [[השקיה]]. בית המוטור הכיל חדר אחד גדול ושני חדרי עזר נוספים. על-אף הצפיפות, הסכימו העולים ללון בשלושת החדרים הללו, עד שייבנו להם בתים נוספים, הצפיפות הקשה בבית המוטור אילצה את המתיישבים למצוא פתרונות דיור אחרים, לכן החלו בבניית מבנה [[טיט]] בכוחות עצמם.

תושבי כנרת מצידם לא אהבו את התושבים החדשים, ותחילה אף לא הרשו להםלתימנים לקבור את מתיהם ב[[בית הקברות כנרת]], בו הקימו לאחר מכן חלקה צדדית עבורם. בשנת [[1930]], בשל התנגדות זו של תושבי כנרת לנוכחות התימנים, אולצו לעזוב למושב [[כפר מרמורק]], ה[[מושב]] הראשון ב[[ישראל]] של [[יהדות תימן|יהודי תימן]], שברבות השנים הסתפח כשכונה לעיר [[רחובות]].