מסע הצי הבלטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
{{עריכה}}
[[תמונה:Rozhestvenskii Voyage.jpg|שמאל|ממוזער|350px|תיאור המסע]]
'''מסע הצי הבלטי הרוסי''' היה משט ארוך שנועד להביא חלק גדול מ[[צי הים הבלטי]] (אחד הציים העיקריים של רוסיה) ל[[האוקיינוס השקט]] שהתחוללה בו באותה עת [[מלחמת רוסיה - יפן]] ([[1904]]-[[1905]]). האוניות פוצלו לשתי שייטותסיירות שקיבלו את השם "השייטת השנייה של צי האוקיינוס השקט" ו"השייטת השלישית של צי אוקיינוס השקט. המסע החל ב-[[11 באוקטובר]] [[1904]] ונמשך עד [[27 במאי]] [[1905]].
 
==רקע==
שורה 8:
 
ליפנים מעולם לא היה כוח ימי אולם בחשאי וביסודיות הם פעלו על-מנת לייצר כוח כזה.
היפנים הזמינו את האוניות המודרניות והטובות ביותר שרובן נבנו ב[[אנגליה]]. תוך 8 שנים עמד לרשותם צי ימי בראשות האדמירל [[היאצ'ירו טוגו]] הכולל 6 אוניות קרב מודרניות, 20 שייטותסיירות, 19 משחתות ו-85 ספינות טורפדו.
 
ב-[[1904]] היפנים תקפו את פורט ארתור והשמידו את אוניות המלחמה הרוסיות שהיו שם ובמקביל החלו במלחמה יבשתית כדי לכבוש מחדש את השטח. עקב כך החליט ה[[צאר]] הרוסי להעביר את הצי הבלטי סביב חצי מכדור הארץ על מנת להגן על פורט ארתור. כמפקד המסע נבחר אדמירל משנה [[זינובי רוז'סטבנסקי]].
שורה 15:
גם על פי הדוחות של קציניו היה הצי הרוסי לא יעיל, לצי הבלטי היו 4 אניות קרב חדשות – אחת מהם כל כך חדשה עד שלא הפליגה כלל לפני מסע זה. כל אחת מהם צוידה ב 4 תותחי 305 מ"מ חדשים ו12 תותחי 152 מ"מ ; אולם אוניות אלו הועמסו בציוד יתר מעבר לתכנון המקורי עובדה שגרמה להן להיות פחות יציבות ואיטיות יותר ב 2 קשר לעומת המתוכנן גם כאשר מנועי האוניות פעלו היטב, דבר שקרה לעיתים רחוקות. בנוסף היו 3 אניות משוריינות מיושנות, 5 סיירות (אחת מהם הייתה אמורה לצאת משירות 35 שנים מוקדם יותר) 9 משחתות, ובסוף הטור שורה של ספינות פחם המשמשות כבתי חולים וספינות תיקונים ותחזוקה סה"כ כ 40 ספינות. הצוותים הורכבו מאנשי מילואים, אנשי צי הסוחר וחלק יחסי גבוה של איכרים שמעולם לא היו בעלי ניסיון ימי.
 
מסעם החל באוקטובר [[1904]]. אניית הדגל [[קניאז סובורוב]] עלתה על שירטון עוד לפני עזיבת המפרץ ומשחתת אחרת נגחה שייטתסיירת ופרצה בה חור אולם לא נגרם נזק רציני. כולם כולל האדמירל היו עצבניים. הופצו שמועות על ספינות טורפדו יפניות הממתינות להם בדרכם ,למרות שהיפנים היו במרחק של 10,000 מייל משם, אולם הרוסים היו במצב להאמין לכל דבר ובלילות כל העמדות הפעילות הודממו. אחד הקצינים על אוניית הדגל נזכר כי באחד הלילות הוא רץ לסיפון בין תותחים יורים וצעקות "התקפת טורפדו" ובין האורות של שני חטיבות הצי הוא הבחין באניית קיטור קטנה בעלת תורן אחד וארובה אחת מתרחקת לאיטה מימין לאונייה, וסוחרת נוספת מפליגה ישירות מול [[אוניית הקרב הקיסר אלכסנדר ה-III]] כאילו היא מתכוונת לנגח אותה ,כאשר אונית הקרב אלכסנדר המטירה לעברה מטח תותחים אניית הקיטור טבעה לנגד עיני הקצין וניתן היה להבחין לאור אורות החיפוש אנשים על סיפון האנייה המוזרה מנופפים בדגלים מעל ראשם. אלו לא היו ספינות טורפדו יפניות אלא ספינות דייגים בריטיים תמימים. רק התנצלות עמוקה מצד ממשלת רוסיה מנעה מלחמה נוספת. בעקבות זאת ליווה הצי הבריטי את השיירה הרוסית לאורך התעלה האנגלית עד [[טנג'יר]] שם חילק רוזנסטבנסקי את הצי לשניים, חצי הפליג דרך [[תעלת סואץ]] וחצי דרך [[כף התקווה הטובה]] הם נפגשו שנית על יד חופי [[מדגסקר]]. שם הגיע לידיעתם כי פורט ארתור נפלה לידי היפנים כך שעליהם להפליג עד [[ולדיווסטוק]].
 
עבור כל צי גדול של אותם הימים נחשב מסע זה כקשה. תכנון הספינות התפתח במהירות כה רבה עד שספינה הפכה להיות מיושנת עוד לפני השקתה. מנועי קיטור בעלי יכולת הנעה קדימה ואחורה נחשבו לפרימיטיביים. אוניות הצי הרוסי היו חשופות לתקלות במידה גדולה בהרבה לעומת ציים אחרים והצי נאלץ מידי פעם לעצור או להקטין מהירות ל 3 קשר כתוצאה מכך שאיזו שהיא אנייה הושבתה. הזנת ה[[פחם]] לדוודי הקיטור היתה מלאכה קשה ביותר,במיוחד באזורים הטרופיים, ומחסני הפחם היו כל כך חמים עד שגם האנשים החזקים ביותר לא החזיקו מעמד יותר מ 20 דקות ברציפות בהם. אניית מלחמה נשאה כ 1,100 טון של פחם אולם הרוסים נאלצו לסחוב מטען כמעט כפול; פחם אוחסן בתאי מגורים, בחדרי אמבטיות ובכל מקום שרק ניתן להעלות על הדעת כולל בשקים על הסיפון. זה היה פחם רך כך שניתן היה להבחין בצי ממרחק של מיילים רבים מעבר לאופק בשל ענני העשן. מסע למזרח הרחוק נחשב למשימה מורכבת יותר לספינות פחם לעומת ספינות המפרש בשל התלות בתקלות מנוע בלתי צפויות ואספקת דלק. הצי ניסה לתרגל מס' תמרונים ובאחד מהם מפקד המשחתות שיגר אות להסתדר בשורה עורפית. הוא כתב לאחר מכן עד כמה הוא היה נפעם מהעובדה שכל ספינותיו במקום לתפוס מקום בשורה הפליגו במלוא הקיטור לכיוונים שונים. "הייתה לי בעיה לאסוף אותם מחדש" כתב. הוא מצא כי היה לו ספר סימנים מיושן בעוד להם היו ספרים חדשים כאשר הסימן שהוא שלח להם משמעותו "חפשו את החוף". הוא ראה את הצד המצחיק בתקלה והתעלם מכך שמקרה כזה עלול להתרחש בקרב.
שורה 26:
 
עד כמה שהם ידעו לא הבחינו בהם מאז [[סינגפור]] ובעת שהתחילו בחציית המיצרים מזג האוויר היה כל כך ערפילי עד שהם לא הצליחו לראות את כל הצי שלהם. רוז'סטבנסקי חילק את טור אוניות המלחמה לשניים, בטור המזרחי שהיה קרוב יותר לאי צושימה היו כל שבעת אוניות הקרב העיקריות בנוסף ל[[סיירת (אונייה)|סיירת]] אחת. בטור השני שהפליג בנתיב מקביל היו כל שאר הספינות מובלות על ידי אוניות הקרב המיושנות כאשר בראש הטור עמד [[ ניקולאי נבוגטוב]].
אולם אדמירל הצי היפני – טוגו – ניחש מה יהיה המסלול בו יבחרו. הוא מיקם את הצי שלו בקצה דרום קוריאה והשייטותוהסיירות שלו פטרלו במייצרים. ב 26 למאי הבחינה הסיירת היפנית [[שינאנו]] באוניות הרוסיות וביקשה שישלחו לשם תיגבורת אשר לא איחרה להגיע. בבוקר למחרת ב-[[27]] [[מאי]] החל [[קרב צושימה]]
 
<gallery>