הבדלים בין גרסאות בדף "לוד"

נוספו 1,954 בתים ,  לפני 11 שנים
בימי [[הורדוס]] המשיכה לוד לשמש כעיר מחוז, ככל הנראה עד חורבן בית המקדש השני.[[יוספוס פלביוס]] תאר את לוד, ערב [[המרד הגדול]] כ- "כפר שאינו נופל בגודלו מעיר"<ref>קדמוניות, כ, 120-130.</ref>. בימי המרד הגדול, עת הגיע [[גאלוס]] ללוד לאחר השתלטו על הגליל, מצא אותה ריקה מתושבים- היות וכולם, פרט לחמישים איש- עלו לרגל לירושלים. גגאלוס הורה להרוג את הנשארים והעלה את העיר באש<ref>מלחמת, ב, 515.</ref>. תושבי לוד הצטרפו למורדים לאחר כשלונו של גאלוס בדיכוי המרד, והעיר לוד הוכפפה לפיקודו של [[יוחנן האיסיי]]. [[אספסיינוס]] כבש את לוד במהלך מסעות המלחמה שלו ביהודה, אוםל מועד כיבושה אינו ברור, ויתכן שנכנעה ללא קרב. על כל פנים, באביב שנת 68 היתה לוד מחוץ לאזורי הלחימה של המרד הגדול, ונראה שפליטים רבים נהרו אליה מאזורי הלחימה המתמשכת<ref>לוד וחכמיה, עמ' 10.</ref>.
 
בין המתיישבים בלוד בתקופה שלאחר החורבן היו גם מ[[חז"ל]]. למעשה, רוב חכמי הדור שלאחר החורבן שמקום מגוריהם נזכר, התגוררו בלוד או בקירבתה‏‏<ref>‏בן ציון רוזנפלד, '''לוד וחכמיה''', עמ' 11.‏</ref>. ביניהם ניתן למנות את [[ר' אליעזר בן הורקנוס]], [[רבן גמליאל]], [[ר' טרפון]], [[ר' [[אלעזר המודעי]] ו[[ר' עקיבא]].
 
המדיניות הרומאית, שנקטה בגישה מעשית, אפשרה את שיקומה של לוד מתוצאות המלחמה. הרומאים, שהיו מעוניינים בשמירת הסדר והיציבות, הבינו שהשבת החיים למסלולם הרגיל יאפשרו להם להוסיף ולנהל את פרובינקת יהודה ביעילות. אחד מהצעדים שננקטו על ידי אספסינוס היה השבת כל האדמות היהודיות שנלקחו במהלך המרד לבעליהן‏‏<ref>‏מלחמת, ז, 216.‏</ref>. צעד נוסף בתהליך שיקומה של העיר, היה החזרתה למעמד [[טופרכיה]].
 
בשני הדורות הראשונים שלאחר חורבן [[בית המקדש השני]] הייתה לוד שנייה במעמדה לעיר [[יבנה]], ותקופה מסוימת, בין מותו של רבן גמליאל לבין [[מרד בר כוכבא]], היתה המרכזית והחשובה ביותר. בלוד פעלה קהילה יהודית גדולה וענפה, אשר שימשה כמרכז ליישוב היהודי בארץ ישראל במהלך תקופת יצירת ה[[משנה]] וה[[תלמוד]]. עקבות לכך ניתן למצוא בספרות [[חז"ל]], שבה שרדו מאמרים רבים מאת חכמי לוד. בין חכמיה הידועים ניתן למצוא, אתנוסף ר'על אלעזרהנזכרים בן הורקנוסלעיל, ר' טרפון, ר' עקיבא,את ר' יהודה בר אילעי, ר' אליעזר הקפר הוא בר קפרא, ר' חמא, ר' יוסי בן פטרס שהיה חותנו של ר' יהושע בן לוי שאף הוא התגורר ופעל בעיר לוד, ר' יהודה בן פזי ור' אחא שהעמידו תלמידים הרבה.
 
המעורבות הציבורית- לאומית של חז"ל בכלל וחכמי לוד בפרט, היא זו שגרמה להם להיות מעורבים בהכנות ל[[מרד בר כוכבא]]. רבים מחכמי התקופה שתמכו במרד התגוררו בלוד ובסביבתה, כמו ר עקיבא ור' אלעזר המודעי. אחת ההכרעות המפורסמות שנתקבלה לפני פרוץ המרד‏‏<ref>לוד וחכמיה עמ' 21.</ref>, בשאלת [[יהרג ובל יעבור]] נתקבלה בעלית בית נתזה שבלוד. יש בכך בכדי להעיד על חשיבותה של לוד כמרכז הרוחני של הנהגת האומה ערב המרד.
בימי שלטון הקיסר הרומאי [[ספטימוס סוורס]] , בשנת 200 לספירה, קיבלה לוד מעמד של עיר רומית ושמה שונה לדיוספוליס (עיר האלוהים). שם זה מופיע על מטבעות לוד שנטבעו במהלך התקופה הסוורית.
 
[[מרד בר כובכבא]] פרץ בשנת 132 לספירה, ובשל מיעוט המקורות, רוב הפרטים לגביו לוטים בערפל. בין השאר, לא ברור היקפו הגיאוגרפי של המרד. יש לשער כי לפחות בתחילת הקרבות, שלט בר כוכבא בלוד‏‏<ref>‏לוד וחכמיה עמ' 22.‏</ref>, שהיוותה אז אזור יהודי המיושב בצפיפות. עם זאת, מנקודת מבט אסטרטגית, לא סביר שלוד היוותה אחד ממוקדי המרד הן בשל מיקומה ליד דרך הראשית לירושלים והן בשל מחסור בהגנה טבעית.
 
לאחר המרד, שגרר את חורבנה של יהודה, הצליחה לוד להשתקם, ולחזור למעמד של עיר. היא נזכרת בספרו של [[קלאודיוס פטולמיאוס]] "הגיאוגרפיה", שחובר סביב 150 לספירה, ברשימת ערי ארץ ישראל. אזכור זה מוכיח כי כבר זמן קצר לאחר המרד חזרה לוד למעמדה כטופרכיה. לעומת השיקום הפיזי המהיר, לוד לא חזרה למעמדה כמרכז הרוחני בארץ ישראל, והנהגת החכמים עברה לגליל.
 
בימי שלטון הקיסר הרומאי [[ספטימוס סוורס]] , בשנת 200199 לספירה, קיבלה לוד מעמד של עיר[[פוליס]] רומית ושמה שונה לדיוספוליס (עיר האלוהים). שם זה מופיע על מטבעות לוד שנטבעו במהלך התקופה הסוורית.
 
[[תמונה:Diospolice.JPG|שמאל|ממוזער|200px|פרט מ[[מפת מידבא]] המתאר את לוד. מעל העיר נכתב "דיוספוליס עיר האלוהים". הבניין הגדול מתאר את [[כנסיית ג'ורג' הקדוש קוטל הדרקון|כנסיית סנט ג'ורג']].]]
 
בשנת 636 לספירה, לאחר [[קרב הירמוך]], נכבשה לוד מידי [[הביזנטים]] בידי [[המוסלמים]].
 
===ימי הבניים===
266

עריכות