פתיחת התפריט הראשי

שינויים

←‏הולדתה: המדע אינו מסוגל להוכיח חוקים, אלא רק לנסח טענות ולאשש או להפריך אותן.
התגלית הראשונה הייתה [[חוק שימור החומר]], אשר ניסח [[אנטואן לבואזיה]] ב-[[1789]], וקובע כי סך המסה בתגובה כימית נשאר קבוע, כלומר למגיבים אותה מסה כוללת כמו לתוצרים.<ref name="Lavoisier">Weisstein, Eric W. "[http://scienceworld.wolfram.com/biography/Lavoisier.html Lavoisier, Antoine (1743-1794)]." ''scienceworld.wolfram.com.''</ref> דלטון הסיק מחוק זה כי החומר אינו ניתן להשמדה.
 
התגלית השנייה הייתה [[חוק היחסים הקבועים]]. את החוק הוכיחניסח הכימאי הצרפתי [[ז'וזף לואי פרוסט]] ב-[[1799]].<ref name="proust">Proust, Joseph Louis. "[http://web.lemoyne.edu/~GIUNTA/proust.html Researches on Copper]", excerpted from ''Ann. chim.'' 32, 26-54 (1799) [as translated and reproduced in Henry M. Leicester and Herbert S. Klickstein, A Source Book in Chemistry, 1400-1900 (Cambridge, MA: Harvard, 1952)].</ref> לפי חוק זה, אם תרכובת מתפרקת למרכיביה היסודיים, אזי המסות של המרכיבים יהיו תמיד באותו יחס, ללא קשר לכמות או למקור של התרכובת המקורית. כך לדוגמה, אם מפרקים [[מים]] למרכיביהם, [[חמצן]] ו[[מימן]], מסת החמצן הנוצר היא תמיד פי שמונה ממסת המימן הנוצר, מכיוון שמולקולת המים מכילה אטום חמצן שמסתו 16 יחידות אטומיות, ושני אטומי מימן שמסתם 1. פרוסט יצר [[נחושת|נחושת פחמתית]] במספר רב של דרכים, ומצא שבכל פעם המרכיבים היו באותה כמות יחסית כפי שהיו כאשר הוא פירק נחושת פחמתית טבעית.
 
דלטון למד את עבודתו של פרוסט והרחיב אותה באמצעות פיתוח [[חוק היחסים הכפולים]]: אם שני יסודות עשויים ליצור יותר מתרכובת אחת, אזי היחסים בין המסות של היסוד השני, כאשר הן משתלבות עם מסה קבועה של היסוד הראשון, יהיו יחסים של [[מספר שלם|מספרים שלמים]] קטנים. זוג אחד של תגובות אשר חקר דלטון היו צירופים של "אוויר חנקני", אשר ידוע כיום כ[[תחמוצת החנקן]] (NO), עם [[חמצן]] (O<sub>2</sub>). תחת תנאים מסוימים, גזים אלו הרכיבו תוצר שהיה בלתי ידוע בזמנו, אשר כיום ידוע כי היה [[דו-תחמוצת החנקן]] (NO<sub>2</sub>) - ביחס צירוף מסוים: