אראסטס – הבדלי גרסאות

[[תמונה:Tomb of the Diver symposium.jpg|שמאל|ממוזער|300px|ארסטסאראסטס ו[[ארומנוס]] בסצינת [[סימפוזיון]] מתוך "קברו של צוללן", 450 לפני הספירה.]]

ב[[יוון העתיקה]], ה'''ארסטסאראסטס''' (ἐραστής, "מאהב") היה זכר מבוגר אשר קיים [[פדרסטיה ביוון העתיקה|מערכת יחסים פדרסטית]] עם נער מתבגר שהיה מכונה [[ארומנוס]]. ''ארסטסאראסטס'' היה בעיקר המונח ה[[היסטוריה של אתונה|אתונאי]] לתואר זה. ב[[ספרטה]] השתמשו במונח ''אייספנלאס'' (''eispnelas''), "מעוררר השראה", וב[[כרתים]] ''פילטור'' (''philetor''), "המתיידד".

ייצוגים [[איקונוגרפיה|איקונוגרפיים]] של זוגות פדרסטיים מתארים לעיתים קרובות – אולם לא תמיד – את הארסטסהאראסטס כבעל זקן, בעוד שהארומנוס לעולם נטול זקן. אף על פי כן, הארסטסהאראסטס לא היה בגיל בשלות לנישואין, בהערכה גסה בין עשרים לשלושים. פער גילאים גדול נחשב למכשול במערכת יחסים כזו, כפי שמעידה קביעתו של [[אריסטו]] כי [[סולון]] לא יכול היה להיות הארסטסהאראסטס של [[פייסיסטראטוס]] שכן פער הגילאים בין השניים היה גדול מידי (בערך 31 שנים).

כאשר ליחסים היה פן מיני, הארסטסהאראסטס היה השותף הפעיל, וההתעלסות מתוארת לרוב כפרונטלית, בעמידה, תוך כדי חיכוך איבר המין בין הירכיים. ב[[מיתולוגיה יוונית |מיתולוגיה]] דמות הארסטסהאראסטס הייתה מיוצגת על ידי אלים כגון [[זאוס]] ו[[אפולו]] וגיבורים כגון [[הרקולס]] ו[[אורפיאוס]].

מספר מקורות עתיקים, כגון [[פיידרוס (דיאלוג אפלטוני)|הפיידרוס]] של [[אפלטון]] ו[[אייסכינס נגד טימרכוס|התביעה של אייסכינס נגד טימרכוס]] מעידים כי הארסטסהאראסטס האידיאלי היה מאופק ביחסיו עם אהובו, ואהבתו הייתה ביטוי לנדיבותו וחביבותו. הוא מתואר כניגוד לאדם ששוכר נערים להנאתו ומתנהג בגסות רוח איתם – התנהגות המעידה על אדם מתעלל וחסר השכלה. [[קסנופון]] נוקב גם הוא, כבדרך אגב, באחת התכונות של הארסטסהאראסטס האידיאלי, ומציין כי אדם כזה לא יסתיר דבר בנוגע לנער מאביו של אותו צעיר.

ארסטסיםאראסטסים מתוארים לעיתים קרובות כמי שמפעילים מאמץ גדול למשוך את תשומת ליבו ואת חיבתו של הארומנוס. המשימה הובילה לעיתים קרובות לתגרות רחוב עם מחזרים אחרים, ויכוחים במשפחה, התנהגות שערורייתית כגון שינה על סף דלתו של הנער, כתיבת שירי אהבה, הענקת מתנות, ולעיתים כפייה גלויה.

אחת המתנות האופייניות שנתן הארסטסהאראסטס לארומנוס היא חיות מחמד כגון ציפור. על כך טוען [[אריסטופאנס]]:" מאהבים מעניקים ציפורים אצילות לנאהביהם"

תפקיד הארסטסהאראסטס היה לאהוב ולחנך את הנער הצעיר, או לדאוג להשכלתו . טבע לימודים אלה השתנה לפי התרבות של הפוליס שהתגוררו בה, אולם לרוב התבסס על התרבות הפיזית של ה[[גימנסיון]], אשר כלל אתלטיקה ואימונים צבאיים כמו גם לימודי פילוסופיה ומוסיקה. הארסטסהאראסטס ערך לעיתים קרובות חוזה או הבטיח להורים של הנער המיועד להציג בפניהם את הגבולות המדויקים ואת ההגדרה של מערכת היחסים.

אחריות נוספת כללה ניהול ההיבטים הכספיים של הנער הצעיר, בייחוד, כפי שקרה לעיתים קרובות, אם לא היה לו אב, ואז היה הארסטסהאראסטס מפקח על רכושו של הנער עד שהלה הגיע לפרקו. מפעם לפעם הוביל דבר זה להאשמות בנוגע לניהול כושל וגניבה בוטה, כמו במקרה של [[דמוסתנס]] והארומנוס שלו אריסטרכוס. הארסטסהאראסטס היה לרוב אזרח רב השפעה, מעורב בחיים הפוליטיים והחברתיים ב[[פוליס]] שלו, לעיתים קרובות נישא לאישה מ[[פטריקים|משפחה פטריקית]], ונהנה מרווחה כלכלית במידה כזו או אחרת.

קבלת עול האחריות בתוך מערכת היחסים הפדרסטית לא הייתה עניין זול, בייחוד בתקופות של הילולות שהיו בגדר חובה לפי תכתיבי המסורת. ב[[כרתים]] זה התבטא במשתאות ובמספר מתנות טקסיות: שור, במטרה להקריבו ל[[זאוס]]; חליפה צבאית, שמסמלת את הגעת הארומנוס למעמד של לוחם; ו[[גביע (כלי)|גביע]] שמציין את הסמכתו של הנער הצעיר להיות נוכח בסימפוזיון – כמו גם תפקידים דתיים וטקסיים אפשריים. לא היה זה נדיר עבור חבריו של הארסטסהאראסטס לתרום לרף ההוצאות, וההילולה איחדה את החברים של שני בני הזוג, בדומה לאירוע משפחתי רב-משתתפים.

==ארסטסאראסטס כמטאפורה פוליטית==

דמות הארסטסהאראסטס כמיטיב לארומנוס שלו הייתה חקוקה בתפישתם של האתונאים במידה כה רבה עד כי מנהיגים פוליטיים עשו שימוש ביחס הארסטסהאראסטס האידיאלי לארומנוס שלו כמייצג את היחסים האידיאליים שצריכים להיות בין אזרח לפוליס שלו. הקבלות אלו התרחשו בשני מקרים שונים.

[[פריקלס]], אדם שככל הנראה נמנע ממערכות יחסים עם נערים ורכש לנשים חיבה עמוקה, השתמש במודל הארסטסהאראסטס כדוגמה אותה צריכים האתונאים לאמץ ביחסם אל עירם. בנאום המיוחס לו על ידי [[תוקידידס]] הוא מטיף לאתונאים להתבונן "יום אחר יום בכוחה של העיר ולהפוך לארסטסיםלאראסטסים שלה", כאשר בכוונתו לומר כי "חיילים-אזרחים צריכים לנהוג באתונה כמאהביה, כארסטסיםכאראסטסים שלה, כלומר, לאהוב את העיר ללא תנאי, יותר מאשר את החיים עצמם".

במקרה אחר, שמוצג כפארודיה של המקרה הראשון וזוכה להתייחסות כזו מצד [[אריסטופאנס]] במחזהו [[הפרשים (מחזה)|"הפרשים"]], מכנה עצמו הפוליטיקאי [[קליאון]] כארסטסכאראסטס של דמוס (ב[[יוונית]] : אזרחי המדינה). התפנית, שמגיעה במלוא עוצמתה הקומית, קורית כאשר מאוחר יותר בהמשך המחזה, דמותו של דמוס, המייצגת את העם, מקבלת קיתונות של ביקורת על היותה להוטה יתר המידה לקבל את אהבתו של קליאון, ועל תמימותה שכן המאהב "בתמורה, בגד ועזב".