הבדלים בין גרסאות בדף "מוזיקה תוכניתית"

הפיכה מקצרמר לערך, ע"י איחוד עם "מוסיקה תכניתית" .
מ (בוט מסיר: cs:Programní hudba)
(הפיכה מקצרמר לערך, ע"י איחוד עם "מוסיקה תכניתית" .)
'''מוסיקה תוכניתית''' היא אפיון של יצירה מוסיקלית המתארת תכנים חוץ מוזיקאליים.
'''מוזיקה תוכניתית''' היא ז'אנר שהתפתח בזמן [[מוזיקה קלאסית - התקופה הרומנטית|התקופה הרומנטית]] (1820 - 1910). כמעט כל ה[[מלחין|מלחינים]] בתקופה הרומנטית כתבו יצירות תוכניתיות. מוזיקה תוכניתית הייתה יצירה אינסטרומנטלית שקשורה ב[[שירה]] או בחומר [[ספרות]]י כלשהו ([[אדריכלות]], [[פיסול]] ועוד). כלומר, הקשר חוץ-מוזיקלי. מטרתה היא לספוג את הנושא החוץ מוזיקלי לתוך המימד המוזיקלי בצורה כזו שהיצירה המוגמרת, הסופית, תשלוט לגמרי בתוכן ובמידה מסוימת תהיה אף עצמאית ומשוחררת ממנו.
 
בבסיס הרעיון נמצאת ההנחה שיצירה מוזיקלית יכולה לבטא ולתאר יצירה ספרותית, רעיון פילוסופי, סיפור אישי, יצירה מן האומנות הפלסטית, וכו', זאת בעזרת טכניקות חיבור שונות (תזמור מיוחד, [[מרקם]], צבעוניות, שימוש [[מוטיב| במוטיבים]] מיצגים ועוד). מאחר ומוסיקה תוכניתית מקושרת באופן בלתי נפרד לדימוי מוחשי אחר, היא הופכת ל[[מוסיקה מופשטת ]] פחות מאשר יצירה מוסיקלית לא-תוכניתית, והיא ההיפך מ[[מוסיקה אבסולוטית]]. המוזיקה התוכניתית מדגימה אולי בצורה הבולטת ביותר את העושר המוסיקלי ואת האפשרויות להעביר רעיונות בעזרת צלילים בלבד, ולגרום גם לכך שהיצירה המוגמרת, הסופית, תשלוט לגמרי בתוכן ובמידה מסוימת תהיה אף עצמאית ומשוחררת ממנו.
המלחינים אשר עסקו רבות במוזיקה תוכניתית עד המאה ה-19 היו [[פליקס מנדלסון|מנדלסון]], [[רוברט שומאן|שומאן]], [[הקטור ברליוז|ברליוז]], ו[[פרנץ ליסט|ליסט]], בעוד שהנציגים העיקריים של סוף המאה ה-19 היו [[קלוד דביוסי|דביוסי]] ו[[ריכרד שטראוס]]. אך למעשה, כל מלחין רומנטי כתב במידה זו או אחרת מוזיקה תוכניתית.
 
ב[[מוסיקה המערבית]], המוסיקה התוכניתית (שאינה [[מוסיקה ליטורגית|ליטורגית]], [[אופרה|אופראית]] או קולית) הפכה נפוצה בעיקר מהמאה ה-19 ואילך, אך גם לפני כן היא התקיימה. ישנן כמה דוגמאות ידועות מלפני המאה ה-19: [[קונצרטו|הקונצ'רטי]] המפורסמים של [[ויולדי|ויואלדי]] (ארבע העונות) גם הם מוסיקה תוכניתית מובהקת, ולכל [[קונצרטו|קונצ'רטו]] נתן המלחין תיאור-סיפורי קצר המשקף את המופיע בפרק בעזרת [[תצליל|תצלילים]] [[מוטיב| ומוטיבים]]. דוגמא קלאסית נוספת היא [[סימפוניה|הסימפוניה]] השישית "הפסטורלית" מאת [[בטהובן]], שבה לכל פרק ניתן תיאור על הסצינה התוכניתית המתרחשת בו כגון "הסערה", "שמחת האיכרים" "זרימת המים בפלג" וכו'.
 
ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] התבטא הרעיון ביצירות רבות, ומלחינים רבים כמו מנדלסון, שומאן, דביסי וכו', כתבו מוסיקה שאפשר להגדירה כתוכניתית ברמה מסוימת. אחת הדוגמאות הידועות ומבריקות לכך היא [[הסימפוניה הפנטסטית]] מאת [[ברליוז]], שגם שם כל פרק מבטא לא רק סיפור קטן, אלא גם הלך רוח, ויחסו הסובייקטיבי של המלחין כלפי המתרחש.
 
החל מן המאה ה-19 גם נפוצה ה[[סוגה]] שנקראת [[פואמה סימפונית]], שמתמצתת את רעיון המוסיקה התכניתית. מאחורי כל פואמה סימפונית עומדת (כמעט תמיד) [[יצירה ספרותית]] ידועה ומפורסמת, שעל המלחין להגיש באמצעות המוסיקה, ללא שירה או הקראה של הטקסט המדובר. מלחינים ידועים שכתבו פואמות סימפוניות הם [[ליסט]], מפתח הז'אנר העיקרי, [[צ'ייקובסקי]] בפואמות סימפוניות כמו [[רומיאו ויוליה]] הידועה, [[ריכארד שטראוס]] בפואמות מפורסמות כמו [[טיל אוילנשפיגל]], ומלחינים רבים אחרים.
 
{{קצרמר|מוזיקה}}
[[קטגוריה:מוזיקה]]
[[קטגוריה:תאוריית המוזיקה]]