מסע הצי הבלטי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 23:
במרץ, התגבורת לא הגיע והצי יצא לדרך וחצה את [[האוקיינוס ההודי]]. כולם כולל היפנים ראו אותו חוצה את מיצרי [[סינגפור]], שם הקונסול הרוסי הגיע בספינה והביא עימו עוד בשורות רעות מפורט ארתור – 20,000 רוסים הרוגים וכ-40,000 שבויים. הוא חזר על הפקודה להמתין לתגבורת כך שהצי שט במעגלים ב[[ים סין הדרומי]] עד שהאוניות נוספות הגיעו וחברו לצי.
אפילו האדמירל עצמו היה במצב של דכאון עמוק לאחר 6 חדשים בים.
ע"מ להגיע לוודיווסטוק עמדו לרשותם מספר נתיבים אולם הם בחרו בקצר שבהם, דרך המיצרים שבין [[קוריאה]] ויפן. באמצע המיצרים הללו נמצא האי [[צושימה (אי)|צושימה]]. רוז'סטבנסקי בחר לעבור ב[[מצר צושימה]] בחסות הראות הלקויה. לאחר מסע בן
==השייטת השלישית יוצאת לדרך==
שורה 33:
עד כמה שהם ידעו לא הבחינו בהם מאז [[סינגפור]] ובעת שהתחילו בחציית המיצרים מזג האוויר היה כל כך ערפילי עד שהם לא הצליחו לראות את כל הצי שלהם. רוז'סטבנסקי חילק את טור אוניות המלחמה לשניים, בטור המזרחי שהיה קרוב יותר לאי צושימה היו כל שבעת אוניות הקרב העיקריות בנוסף ל[[סיירת (אונייה)|סיירת]] אחת. בטור השני שהפליג בנתיב מקביל היו כל שאר הספינות מובלות על ידי אוניות הקרב המיושנות כאשר בראש הטור עמד [[ ניקולאי נבוגטוב]].
אולם אדמירל הצי היפני – טוגו – ניחש מה יהיה המסלול בו יבחרו. הוא מיקם את הצי שלו בקצה דרום קוריאה והסיירות שלו פטרלו במייצרים. ב 26 למאי הבחינה הסיירת היפנית [[שינאנו]] באוניות הרוסיות וביקשה שישלחו לשם תיגבורת אשר לא איחרה להגיע. בבוקר למחרת ב-[[27
<gallery>
| |||