הטקטיקה והאסטרטגיה האירופית בעת החדשה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור |
|||
שורה 5:
מבחינה אסטרטגית ירשו צבאות [[המאה ה-17]] את ארגון צבאות [[המאה ה-16]]. היו אלו לרב צבאות [[שכיר חרב|שכירים]] מקצועיים. בדרך כלל, אך לא תמיד, שכירי החרב באו ממגוון רחב של ארצות, אך היו ארצות שגייסו את אזרחיהן לצבא דוגמת [[צבא שבדיה|הצבא השבדי]]. משרות הקצונה נשמרו בדרך כלל ל[[אצולה|אצילים]]. השכירים גויסו על ידי אנשים פרטיים שקיבלו דרגה המתאימה לגודל הכח שגייסו. בדרך כלל עיקר נטל הגיוס נפל על הקולונל שגייס יחידה בגודל של [[רגימנט]]. הקולונל מינה מפקדי פלוגות (בדרך כלל בדרגת סרן) שהיו אחראיים בפועל על גיוס האנשים.
[[רובה]] המוכר בשם [[מוסקט (רובה)|מוסקט]] החליף את ה[[ארקבוז]] בתור כלי הירי האישי המקובל על חיל הרגלים. המוסקט ירה קליע כבד יותר למרחק רב יותר וכושר החדירה שלו היה גבוה יותר. המוסקטים הרבים שבהם חומש חיל הרגלים ביטלו כמעט לחלוטין את התועלת ב[[שריון גוף]] וכמעט כל זרועות הצבא ויתרו עליו, למעט [[פרש כבד|פרשים כבדים]] המוכרים בשם [[קירסיר|קירסירים]] ומספר יחידות נוספות.
קצב האש האיטי של המוסקט (בדרך כלל כדור אחד לשתי דקות) חייב את צבאות התקופה לשלב גם נושאי [[חנית|חניתות]] במערך הרגלי על מנת להגן על המוסקטרים מפרשי האויב. הירי התבצע ממרחקים קצרים ביותר שלא עלו בדרך כלל על 100 מטר בגלל הדיוק הנמוך של המוסקט.
| |||