גיום אפולינר

גיום אפולינר (1880-1918), משורר, מבקר אמנות, מחבר ספרות פורנוגרפית, ולוחם. נחשב כאבי המונח סוריאליזם וכאחד המשוררים הצרפתיים ביותר.

אפולינר נולד ברומא, איטליה, תחת השם גיום אלברט ולדימיר אלכסנדר אפולינר קוסטרוביצקי, להרפתקנית פולניה מבית אציל ולקצין צבא בית בורבון. בין גיל 10 ל15 זכה בעשרים מלגות ופרסים. על אף מוצאו האיטלקי, החליט לקשור כבר בגיל 10 את גורלו עם צרפת. לא זכה באזרחות הצרפתית הנכספת עד שסיים לשרת בחיל הרגלים והתותחנים. ביוני 1918, שישה ימים לאחר שההודעה על אזרחותו הצרפתית פורסמה ברשומות, חצה רסיס פגז את קסדתו וחדר לגולגלת. כשהוא מנסה להחלים, נפגע ממגפת השפעת הספרדית. ב9 בנובמבר 1918, כשבפריס חגגו את הנצחון, מת.

אפולינר הכותב

מלבד שירים, לרוב במקצב חופשי, גיום אפולינר כתב שני רומנים פורנוגרפיים, אחד עשר אלף המלקות שהותר לפרסום בצרפת רק ב1970 (תורגם לאחרונה לעברית על ידי בני ציפר) ומעללי דון ז'ואן הצעיר שהפך לסרט קולנוע בשנות השמונים. כמו כן, כתב מחזה, אותו הגדיר כסוריאליסטי - שם שלימים נטבע כשמה של התנועה הסוריאליסטית שהסתייגה מחלק ניכר המשוררים והכותבים הידועים של התקופה, אך הבינה את גדולתו של אפולינר.

אפולינר נהג לעתים להשתמש בטכניקה של שירה טיפוגרפית, ובה במקום שיסודרו בשורות כחיילים, האותיות מקפצות על הדף. בין השאר זכה לביקורת מבני תקופתו על כי לא השתמש בסימני פיסוק (כלומר בנקודות, פסיקים, סימני קריאה וכו') . הסופר ג'ורג' דיהמל כתב עליו ב1913: "כדי להיות יחודי החליט אפולינר לשלוף את כל הנקודות והפסיקים מיצירתו. מאתיים דפים של ספר שבהם אתה מייחל לנקודה". על כך ענה אפולינר: "תודה, תודה רבה על המחמאות. בקשר לפיסוק, הוצאתי אותו כי הוא לא נראה לי נחוץ. הקצב לשיר נמצא בחלוקה לשורות. זהו הפיסוק האמיתי ואין צורך בנוסף"

מלון

חדרי עשוי ככלוב השמש
תוחבת זרוע מהחלון
שאיפתי היא לעשן ולשקוע בחלומות
אני נוהג בשמש כבמצת סיגריות
לא רוצה לעבוד אני רוצה לעשן
(תרגום: ר. זוסמן)

אפולינר ועולם האמנות

אפולינר נודע בקשריו עם חבורת הקוביסטים ובמיוחד פבלו פיקסו. עמיתים נוספים שלו היו ז'ק קוקטו, מרק שגאל ומרסל דושאן. אפולינר פרסם מספר מאמרים חשובים על אמנות מודרניים, ביניהם המאמר אודות האורפיזם, ובו תיאר את עבודות האמנות של רוברט דלוניי ושאיפתו למופשט. האורפיזם הפך לאחת ההסתעפויות של הקוביזם.