הקדמה – הבדלי גרסאות

:{{ציטוט|תוכן=כתיבת הספר נמשכה ארבע שנים. חלקו נכתב בתל אביב, חלקו בפולין. בכל מקום ליוו אותי עידודה ועזרתה של רעייתי שולמית. העובדה שעם סיום הכתיבה עלו הנשואים שלנו על שרטון אינה גורעת מאום מתחושת אסירות התודה שאני חש כלפיה.|מרכאות=כן}}

מספר האנשים הזוכים לתודה ואורכם של דברי התודה נתונים לשיקול דעתו של המחבר, אך על כך העיר [[ג'ון לה-קארה]] בפתח ספרו "בית רוסיה": {{ציטוט|תוכן=שורה ארוכה של דברי תודה והוקרה בראשיתו של ספר, עלולה להיות טרחנית ומייגעת כרשימת העושים במלאכה בסרט קולנוע.|מרכאות=כן}}

{{ציטוט|תוכן=תודה, אף כי מסוג אחר לגמרי, מגיעה לכמה עמיתים נוספים, בעיקר מאוניברסיטת חיפה, בראש ובראשונה לפרופסורים א.ב., א.כ., וא.ס., שמאמציהם הבלתי נלאים להכשילני תרמו, אף שלא לכך התכוונו, לחיבור הספר במועד מוקדם מזה שהתכוונתי לו מלכתחילה.|מרכאות=כן}}

{{ציטוט|תוכן=הקדמה לספר היא כה חשובה וכה יפה, כמו הגינה שלפני הבית. ברור, יש ספרים ללא גינונת וספרים ללא קידומת. אבל, עם הקדמה, חביבים עלי הספרים יותר. אני מתנגד שהמבקרים יתפרצו בעד הדלת ישר לתוך הבית. זה מזיק למבקרים ולבית. גם לדלת. קסרקטינים למגורים, אפילו מגרדי-שחקים בני שבעים קומה, נעשו במרוצת הימים להכרח. וכן גם ספרים עבים, כבדים כלבנים. אף-על-פי-כן מחבב אני מכל את הבתים הקטנים והחמימים, עם פרחי אמנון-ותמר ודליות בגינה שלפני הבית, שביל קטן וקצר ושלוש-ארבע מדרגות עד הדלת והפעמון. וגם את הספרים הדקים והנוחים, עם ההקדמה שלהם. ייתכן ששורש הדבר נעוץ בכך, שגדלתי בקסרקטין למגורים כזה, ללא גינה בכלל.|מקור=תרגמה: שושנה אוילר|מרכאות=כן}}