קרב סולפרינו – הבדלי גרסאות

כחלק משאיפתה לאיחוד איטליה, אשר הייתה מפולגת בין [[צרפת]], [[ספרד]], [[אוסטריה]] וקרקעות ה[[אפיפיור]] רצתה ממשלת [[סרדיניה-פיימונטה]] לסלק את האוסטרים משליטתם ב[[לומברדיה]]. ראש ממשלתה [[איחוד איטליה#הדמויות המרכזיות שפעלו באיחוד איטליה|קמילו קאבור]] שכנע את נפוליאון השלישי לסייע בסילוק האוסטרים מלוברדיה תמורת חלק מהשטחים שיושגו. נפוליאון השלישי, אשר כחלק מחזונו המדיני האמין כי תהילה והשגת שטחים במלחמות מחזקות את שלטונו מחוץ ומבית, הסכים לצאת בראש צבאו למלחמה באוסטרים, בתנאי שאלו ייזמו פעילות התקפית. בתחילה הגיבו האוסטרים במתינות להתגרויות ה"איטלקיות", אך ב-18 באפריל הכריזה אוסטריה מלחמה, הכרזה אשר אפשרה לצרפתים לפלוש ללומברדיה ולצאת למלחמה. לאחר ששב-4 ביוני ניצח הצבא הצרפתי-סרדיני את האוסטרים ב [[קרב מגנטה]], נפגשו הכוחות הלוחמים בסולפרינו.

בעקבות התרשמותו האישית של ז'אן אנרי דינן, איש עסקים ופעיל חברתי שוויצרי, שהיה עד לקרב ותוצאותיו, הוא פירסם את ספרו ""זכרונות מסולפרינו", והחל בקידום רעיונות התנהלות בשדה הקרב אשר היוו השראה הן להקמת ארגון [[הצלב האדום]] והן על פרסוםולפרסום [[אמנת ז'נבה]].