פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
אין תקציר עריכה
[[תמונה:Raymond IV of Toulouse.jpg|שמאל|ממוזער|250px|]]
'''ריימוןרמון הרביעי, רוזן טולוז''' ([[1041]] או [[1042]] - [[28 בפברואר]] [[1105]]), אחד ממנהיגי [[מסע הצלב הראשון]].
 
הוא היה בנם של פונס רוזן טולוז ושל אלמודי דה לה מארש. ב-[[1060]] עם מות אביו, אחיו ירש את רוזנות טולוז בשם [[גיום הרביעי]] ואילו ריימוןרמון ירש את התואר רוזן [[סן ז'יל]] (כיום בחבל [[לנגדוק-רוסיון]] ב[[צרפת]]). באותה שנה נשא לאישה את בת דודו, שהיה רוזן פרובנס. ב-[[1074]] סירב להיענות לקריאתו של האפיפיור [[גרגוריוס השביעי]] לצאת למלחמה נגד ה[[נורמנים]]. בתגובה, האפיפיור נידה אותו ב-[[1076]] וב-[[1078]] באשמת נישואים לא חוקיים - נידויים שבוטלו עם מות אשתו ב-[[1080]].
 
ב-[[1094]] עם מות אחיו גיום הרביעי במסע צליינות לירושלים, ירש ריימוןרמון את רוזנות טולוז בשם ריימוןרמון הרביעי. קצת אחרי כן נשא לאישה את אלווירה מקסטיליה - בתו הבלתי חוקית של [[אלפונסו הרביעי, מלך ספרד]] - ועקב נישואים אלה זכה בנדוניה גדולה. הוא שמר על יחסים טובים עם ה[[כנסייה]] והשתמש בכוח כאשר ראה צורך בכך כדי לשמור על נחלותיו.
 
בנובמבר [[1095]] ב[[ועידת קלרמון]] (כיום קלרמון-פראן בחבל [[אוברן]] שבצרפת) האפיפיור [[אורבנוס השני]] קרא לאצילי אירופה להתגייס ל[[מסע צלב]] נגד ה[[סלג'וקים]] שכבשו את המקומות הקדושים ל[[נצרות]] ואיימו על [[האימפריה הביזנטית]]. ריימוןרמון הרביעי, רוזן טולוז היה אחד האצילים הראשונים שנענו לקריאת האפיפיור. הסיבה להיענותו הייתה דבקותו הדתית, אם כי ייתכן שעלה בדעתו לרכוש לעצמו נחלה ב[[מזרח התיכון]].
 
באוקטובר [[1096]] יצא מטולוז בראש צבאו ובחברת אשתו אלווירה מקסטיליה שהצטרפה אליו במסע הצלב ל[[ארץ הקודש]]. הוא עשה שימוש בכספי הנדוניה שקיבל ממנה וגייס כספים נוספים באמצעות פיחות ערך ה[[דינר]] של טולוז ובאמצעות משכון של כמה מנחלותיו. כספים אלה נועדו כדי לשלם לאנשי צבאו וכדי לסייע לאצילים אחרים שהשתתפו במסע הצלב.
באוקטובר [[1097]] השתתף במצור על [[אנטיוכיה]] (כיום [[אנטקיה]] שבדרום [[טורקיה]]), שנפלה בידי הצלבנים ביוני [[1098]] לאחר מצור ממושך. עם הכיבוש השתלט על ארמון האמיר ועל המגדל שעמד בחזית הגשר שהוביל אל שער העיר. הוא סירב למסור את השליטה באנטיוכיה לבוהמון הראשון, שדרש את העיר לעצמו, והתפתח מאבק על העיר בין שני המחנות.
 
ריימוןרמון הרביעי נענה לבקשת האצילים והחיילים להמשיך במסע ל[[ירושלים]]. הוא השאיר מאחריו חיל מצב קטן ויצא לדרך בסתיו של 1098. בוהמון הראשון ניצל הזדמנות זו כדי לגרש מאנטיוכיה את אנשי ריימוןרמון, שנאלץ לחפש לעצמו עיר אחרת כבסיס לפעולותיו הצבאיות. הוא נכנס לאמירות [[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] והחל ב-[[14 בפברואר]] [[1099]] הטיל מצור על הכפר ארקה שמדרום לאנטיוכיה, אך ב-[[13 במאי]] של אותה שנה החליט להמשיך בדרכו לירושלים.
 
ירושלים נפלה בידי הצלבנים ב-[[15 ביולי]] [[1099]], וריימוןורמון הרביעי השתלט על [[מגדל דוד]] שבפתח העיר. הוא סירב לקבל על עצמו את התואר "מלך ירושלים" (אולי משום שרצה לשוב לטריפולי ולרכוש לעצמו שם נחלה ), ו[[גוטפריד מבויון]] נבחר לתפקיד זה. ריימוןרמון הרביעי השתתף בקרב [[אשקלון]], שבו הובס צבא מוסלמי שהגיע מ[[מצרים]]. התפתח מאבק בינו לבין גוטפריד מבויון על השליטה באשקלון, ולכן לא נעשה כל ניסיון לכבוש את העיר מידי המוסלמים.
 
בחורף של 1099 - [[1100 ]] הוא שב למאבקו נגד בוהמון הראשון וכבש מידיו את [[לטקיה]] (כיום עיר הנמל הראשית של [[סוריה]]). משם נסע לקונסטנטינופול כדי לעשות יד אחת עם הקיסר אלכסיוס הראשון נגד בוהמון שהשתוקק להרחיב את אחיזתו באנטיוכיה על חשבון האימפריה הביזנטית.
 
ב-[[1102 ]] ריימוןרמון הרביעי הפליג לאנטיוכיה ושם נפל בידי [[טנקרד, נסיך הגליל|טנקרד]], אחיינו של בוהמון, ששם אותו ב[[מעצר]] עד שניאות להבטיח כי לא ינסה לרכוש לעצמו נחלה בטריטוריה שבין אנטיוכיה לבין [[עכו]]. לאחר שחרורו הפר את הבטחתו זו, וב-[[ 1103 ]] כבש את [[טרטוס]] (כיום עיר נמל בסוריה) והחל לבנות מבצר על ראש ההר החולש על טריפולי במטרה להטיל עליה מצור.
 
בתחילת ינואר [[1105]] נפצע באופן אנוש מפגיעת חץ, שב למבצר אשר בנה ונפטר שם ב-28 בפברואר של אותה שנה.