גבול צ'נדראסקאר – הבדלי גרסאות

'''גבול צ'נדראסקאר''' הוא [[קבוע פיזיקלי]] המגדיר את ה[[מסה]] המקסימלית שיכולה להיות ל[[כוכב]] מסוגשעתיד להפוך ל[[ננס לבן]]. כוכב שמסתו גדולה יותר, יעבור [[קריסה כבידתית]] מעבר לשלב הננס הלבן, ויהפוך ל[[כוכב נויטרונים]], או אף ל[[כוכבחור קווארקיםשחור]] או(ראה בעניין זה ל[[חורגבול שחוראופנהיימר-וולקוף]]). ערכו של גבול צ'נדראסקאר הוא בקירוב פי 1.44 ממסת [[השמש]], ולפיכך השמש עתידה לסיים את חייה כננס לבן.

החום המיוצר על ידי הכוכב דוחף את ה[[אטמוספירה]] שלו החוצה. ככל שנגמר ה"דלק הגרעיני" של הכוכב, האטמוספירה קורסת בכוח הכבידה בחזרה לעבר ליבת הכוכב. אם מסת הכוכב נמוכה מגבול צ'נדראסקאר, הקריסה מוגבלת על ידי עוצמת הדחייה בין ה[[אלקטרון|אלקטרונים]] שבו, מה שמביא ליצירת ננס לבן יציב. אם המסה היא מעל לגבול, ימשיך הכוכב ויקרוס מעבר לשלב הננס הלבן ויהפוך, כאמור, ל[[כוכב נויטרונים]], [[כוכב קווארקים]] או ל[[חור שחור]].

גבול צ'נדראסקאר נובע מכך שלוקחים בחשבון את ההשפעה של [[תורת היחסות הפרטיתהקוונטים]] על התנהגות האלקטרונים, היוצרים, כתוצאה מ[[חוק האיסור של פאולי]], לחץ דעיכהניוון, אשר תומך מבפנים בננס הלבן. על פי הקירוב הקלאסי, תוך התעלמות מהשפעות תורת היחסותהקוונטים, ננס לבן יכול להיות בכל מסה שהיא, כשיש יחס '''הפוך''' בין נפחו למסתו. בחישוב היחסותיהקוונטי, כאשר הננס הלבן הינו מסיבי דיו, האנרגיות הטיפוסיות שאליהן דוחס לחץ הדעיכה את האלקטרונים אינן זניחות בהשוואה למסת המנוחה, כך שישנו גבול למסה של גופים כדוריים סימטריים בעלי כוח משיכה עצמי, היכולים להיתמך על ידי לחץ הדעיכההניוון. גבול זה הוא גבול צ'נדראסקאר.

אם ננס לבן הוא חלק ממערכת בינארית שבה כוכב ענקהוא סופח אליו דיאילו חומר מכוכב שכן בכמות מספקת כדי לעבור את גבול צ'נדראסקאר, הכוכבהננס הלבן קורס והופך ל[[סופרנובה|סופר נובהסופרנובה מסוג I]].