הליכוד-גשר-צומת – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
 
==היסטוריה==
הרשימה הוקמה כחלק ממאמציו של [[בנימין נתניהו]] לאחד את גוש הימין מאחוריו נוכח הבחירות הקרבות, ולמנוע מ[[רפאל איתן]] ו[[דוד לוי]] להתמודד ב[[חוק הבחירה הישירה|בחירות האישיות לראשות הממשלה]] שהתקיימו אז לראשונה. במסגרת הסכם האיחוד, שוריינו שבעה מקומות לצומת ושבעה לגשר ברשימה המשותפת. בבחירותהסכם עצמןהאיחוד זכתהזכה הרשימהלרוב ל-32גדול מנדטיםבמרכז הליכוד, מתוכםלמרות 22שהבטיח לליכוד,לאנשי 5גשר לגשרוצומת הרבה יותר מקומות ברשימה משהם קיבלו בסקרים. בולט בהתנגדותו להסכם היה [[זאב בנימין בגין]] ‏‏<ref>‏{{הארץ|נדב שרגאי|בגין: שובו של הנסיך ששנא פוליטיקה|1033523|02/11/08|}}‏</ref>אשר נאם נגד ההסכם תוך שהוא לועג לדרישת [[דוד לוי]] לקבל את תיק החוץ, ו-5למרות לצומתשמצע מפלגתו היה חברתי.
 
בבחירות עצמן זכתה הרשימה ל-32 מנדטים, מתוכם 22 לליכוד, 5 לגשר, ו-5 לצומת.
אמנם מפלגת העבודה בהנהגתו של [[שמעון פרס]] זכתה ל-34 מנדטים, אך נתניהו נבחר לכהן כ[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] עקב זכייתו בבחירות האישיות ברוב דחוק של 50.5% מהקולות, לעומת 49.5% לפרס.
 
 
ב[[הבחירות לכנסת ה-15|בחירות לכנסת ה-15]] התמודדה כל אחת מהמפלגות בנפרד.
הליכוד ספג מפלגהמפלה קשה כשזכה ב-19 מנדטים בלבד (ואולם למעשה שמר על כוחו, שכן זהו מספר המושבים שנותרו לסיעה ערב הבחירות בעקבות הפילוג). מפלגת המרכז זכתה ל-6 מנדטים.
הפילוג). מפלגת המרכז זכתה ל-6 מנדטים.
גשר, שעברה מגוש הימין לגוש השמאל, זכתה לשני מנדטים במסגרת [[ישראל אחת]]. חרות זכתה למנדט אחד במסגרת [[האיחוד הלאומי]], ואילו צומת שהתמודדה עצמאית לא עברה את אחוז החסימה ונותרה ללא ייצוג פרלמנטרי לראשונה מאז ה[[הבחירות לכנסת ה-10|כנסת ה-10]].