גולדן רטריבר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
VolkovBot (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: fa:گلدن رتريور
מ הגהה, קישורים פנימיים
שורה 26:
[[תמונה:popchik.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גורת גולדן רטריבר (שבעה שבועות)]]
 
כבר ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] [[ספניאל|ספניאלים]] הגדולים מרוב הספניאלים של ימינו שימשו להברחת ציד ו-hawking. מתוך זני כלבים אלו, פותחו זני [[כלב ציד|כלבי ציד]] ממשפחת ה[[סטר|סטרים]] ובמקביל פותחו זני [[פוינטר]]. בעקבות התפתחות [[כלי ירייה|כלי הירייה]] ובעקבות [[תיעוש]] ייצורם, גדלה תפוצתם בתחום ה[[ציידציד]]. אי לכך התפתח אופי חדש של ציידציד, אשר בו נעשה שימוש רב יותר בכלי ירייה מאשר בצורות הציידהציד המסורתיות. שיטת ציידציד זו הביאה לצורך ב[[כלב|כלבים]] אשר יביאו את הציידהציד אשר נורה ונפל לעתים במרחק רב ולעתים בשטח אליו הגישה הייתה קשה לאדם. לכן החלו ציידים[[צייד]]ים בתחילת [[המאה ה-19]] לאמן את הסטרים והפוינטרים שלהם גם להבאת ציד (retrieve). ב[[שנות ה-30]] של [[המאה ה-20]], החלו מגדלי כלבים לפתח גזעים מיוחדים להבאת הציד בלבד.
 
לצורך כך היה דרוש [[תת מין|זן]] של [[כלב]] בעל חוש ריח טוב, שיהיה צייתן, וללא תשוקתו של ה[[סטר]] לרוץ מרחקים גדולים. כלבי [[סטר]] הוכלאו עם כלבי [[סנט ג'ון ניופאונדלנד]] (שהיו קטנים ושונים מהגזע המוכר כיום כ"ניופאונדלנד"). כלבים אלה הובאו ל[[בריטניה]] על ידי [[דייג|דייגים]] מ[[ניופאונדלנד (אי)|ניופאונדלנד]].
שורה 34:
על פי [[הדפס עץ|הדפסי עץ]] ב[[ספר]]ים מאותם ימים ניתן לראות שנעשו שילובים בין ווטר ספניאל והניופאונדלנד הקטן, בין ווטר ספאניאל וסטר וכן בין סטר וניופאונדלנד. בהתאם לשילוב שנעשה, הצאצאים היו בצבע [[שחור]], חום (כבד) בלאק אנד טאן, או ברינדל ובגובה של כ-61 סנטימטרים. הפרווה הייתה קצרה, ארוכה וחלקה או גלית אך תמיד צפופה. מדי פעם נולדו גורים צהובים להורים שחורים. כלבים אלה היו קודם כל כלבי רטריבר ואבות הלברדור רטריבר של היום, וכן של הרטריבר חלק השיער.
 
בשלב זה, חבר פרלמנט ממוצא סקוטי בשם דאדלי מארשבאנקס, לימים הלורד טווידמאות' - חובב מושבע של בעלי חיים ואוהב ספורט מכל סוג שהוא - החל לגדל באחוזת גווישן אותה רכש ב-1854 חיות משק למיניהן וגם כלבים, ברובם כלבי ציידציד.
 
===אגדת הקרקס הרוסי===
אין עוררין על כך שהלורד טווידמאות' הוא זה שפיתח את גזע הגולדן רטריבר. במשך שנים רבות התאוריה הייתה שהלורד קנה את הרטריברים הצהובים הראשונים שלו מ[[קרקס]] [[רוסי]] ולקח אותם לאחוזתו. שני המאמינים והמפיצים של הסיפור היו קולונל טראנץ' והגב' צ'ארלסוורת' שהיו שניהם מגדלים של הגזע בראשית דרכו. לשניהם לא הייתה הוכחה לאמיתות הסיפור, מלבד זכרונו של שומר הציידהציד (gamekeeper) של האחוזה, שזכר כלב צהוב שהגיע מהקרקס הרוסי. כיוון שלא היה דבר שיכול לסתור את דבריהם, תאוריה זו השתרשה והייתה מקובלת עד אמצע [[שנות החמישים של המאה העשרים]].
 
ב-[[1952]] הופרכה תיאורית כלבי הקרקס הרוסיים על ידי אלמה סטונקס, היסטוריונית של הגזע, והרוזן השישי של אילצ'סטר אשר מצאו את ספר הגידול של הלורד בו תועדו כל חיות המשק של האחוזה, וכן כל הזיווגים והשושלות שעשה הלורד בכלביו.
שורה 50:
עיון בספרו של הלורד מגלה שהושקעה מחשבה רבה בתכנון הזיווגים, החל מההמלטה הראשונה ב-[[1868]] ועד [[1890]], אז מסתיים הספר. ניתן לראות שם שבדור השני נכנס לתמונה רטריבר שחור, כלבה אחרת זווגה עם סטר אירי והצאצאים משני הזיווגים שולבו אלה עם אלה. ההמלטה האחרונה נרשמה ב-[[1889]] בין נוס השני לכלבה שחורה בשם קוויני. התוצאה - שתי גורות צהובות בשם פרים ורוז. בקו אחר - זה של הכלבה אדה, הוכנס למאגר הגידול בלאדהאונד בצבע חול.
 
כבר בשלב מוקדם מאוד בפיתוח הגזע "התפזרו" הגולדנים, או כפי שנקראו אז הרטריברים הצהובים, בכל רחבי אנגליה. זאת משום שהלורד היה חלק מאנשי החברה הגבוהה שעסקו בספורט הציידהציד וראו את הרטריברים הצהובים בעבודה. כמו כן היה הלורד בן משפחה עניפה ועם כל קשרי הנישואים והקשרים החברתיים נחשפו הכלבים כבר בשלב מוקדם להרבה אנשים, והלורד נתן ברצון צאצאים של כלביו.
 
לאחר מותו של הלורד לא המשיכו באחוזה בניהול ספרי הגידול עד ל-[[1905]], אך שמו של בנו, הלורד טווידמאות' השני, מופיע בספרי הגידול של ההתאחדות האנגלית כבעלים של כלב רטריבר בצבע חום שנולד ב-[[1868]]. הוא המשיך בגידול שהחל אביו, אך ב-[[1908]] בגלל בעיות כלכליות, נמכרה האחוזה יחד עם חלק מהכלבים. האחראי על הציד באחוזה המשיך להחזיק את הכלבים והם שימשו להחזרת ציד ולמעקב אחר [[צבי|צבאים]] שנורו. למרות שלא המשיכו בניהול של ספר גידול מסודר באחוזה, הרי שהעובדה היא כי כלבים רבים שהם מקור הגזע מופיעים בספר הגידול של ההתאחדות האנגלית כהוריהם של כלבים בעלי חשיבות רבה בהתפתחות הגזע.