קורוס – הבדלי גרסאות

בעיצוב פסלי ה'קורוס', להבדיל מפסלי ה'[[קורי]]' הנשים מתקופה זו, מצאו החוקרים השפעה ברורה של [[אמנות מצרים העתיקה|הפיסול המצרי]] על עיצוב דמותם. הפיסול המיצריהמצרי של אותה התקופה, בעיקר של מלכים, נגלה ליוונים במסעות ימיים מסחריים, או בעת שירות כשכירי חרב של המלוכה המיצריהמצרי. סגנון הפסלים המצריים התאפיין ביצירת דמויות חזיתיות, ללא חללים פנמיים בפסל. הדמויות הופיעו כשרגלן האחת מונחת קדימה, כבמעיין צעידה ועל פניהן הייתה הבעה קפואה. למרות מאפיינים סגנוניים משותפים, מכילות היצירות היווניות כמה מאפיינים מקומיים. רובם של מאפיינים אלו קשור לעובדה כי הפיסול היווני ביטל את תפקיד הפסל בהנצחת החיים שלאחר המוות והתרכז בחיים עצמם. כתוצאה מכך התייחסו הפסלים ליצירה באופן שונה. העבודה על הפסל נעשתה מארבעת צדדיו, כך שנוצרה דמות שלמה ותלת ממדית. שיטת המדידה המצרית של גריד (רשת) הוחלפה באמת מידה של פרופורציית הגוף וכן הפסלים נעשו כעט משיש, חומר הרך יותר לפיסול מן האבן המצרית. <ref>ראה: להב, זכה, '''פרקים בתולדות האמנות''', המרכז לחינוך טכנולוגי, חולון, 1994, עמ' 23 - 24.</ref>

"[[קורוס קרויסוס]]" (Kroisos), המתוארך לשנות העשרים של המאה השישית לפנה"ס, אשר נמצא ב[[אנאוויסוס]] אשר בדרום [[אטיקה]] מציג את סמני ההשפעה המיצריתהמצרית בעיקר בתנוחת הפסל, בעיצוב השיער המסוגנן. לעומת זאת ניתן למצוא בו סממנים של חתירה לתיאור נטורליסטי יותר של הדמות בעיצוב העין ובה מצוין אישון, בצורת העיצוב הטבעית של האוזן, בעיצוב נפחי של הגוף ללא סימונים גראפיים מלאכותיים ועוד. בפסל מופיע "[[חיוך ארכאי]]", הבעת פנים לא טבעית הנפוצה בפיסול של תקופה זו. יש הרואים בחיוך זה נסיון לחתירה לנטורליזם ולהבעה אנושית, לעומת הפיסול המצרי. בתחתית הפסל חקוקה הקדשה אשר מציינת אותו כייצוג של דמות חייל [[אתונה|אתונאי]]: "עצור והבע רחמים ליד הציון<ref> sema, ציון או אנדרטה; במשמעות של ייצוג.</ref> של קרויסוס המת, אשר בזעף חזית הקרבות נהרג".

ב"[[קורוס קריטיאס]]" ("Kritios Boy"), פסל עלם בגובה של 117 ס"מ, אשר נמצא ב[[אקרופוליס]] ב[[אתונה]] והמתוארך לסוף התקופה הארכאית, ניתן לראות את שקיעתה של השפעת הפיסול המיצריהמצרי על האמנות היוונית. , שינוי זה בולט בייחוד בהטיית הראש של הדמות מקו החזית ובכך "שבר האמן על ידי זה את אחד החוקים הקדומים ביותר של האמנות הארכאית ופתח שער לאמנות הקלאסית של המאה החמישית בשלבה הראשון" <ref>אבי-יונה, מיכאל, '''תולדות האמנות הקלאסית''', מוסד ביאליק, 2004, עמ' 48.</ref>. גם עיצובה האנטומי של הדמות התקדם במידה רבה והמעבר בין חלקי גוף שונים הוא הרמוני ורך יותר. השאיפה לתיאור חי ואנושי התבטאה גם בצביעת הפסל בצבע חום "שזוף" ובשיבוץ עיניים לדמות מחומר נוסף.<ref> Spivey, Nigel, '''Understanding Greek Sculpture''', Thames and Hudson, London, 1996, p.77</ref>