בתי המחסה מגדלנה – הבדלי גרסאות

'''בתי-המחסה מגדלנה''' היושימשו בתיםכבתים עבור [[אישה|נשים]] "אשר [[סטייה חברתית|סטו]] מדרך הישר", ונוהלו ברובם על ידי מסדרים שונים שלמטעם [[הכנסייה הקתולית]]. משערים כי כ-30,000 נשים שולחו אליהם במהלך 150 שנות קיומם, לעתים תכופות כנגד רצונן. ב[[אירלנד]], בית המחסה מגדלנה האחרון נסגר ב-[[25 בספטמבר]] [[1996]].

בתי-המחסה מגדלנה קמונוסדו ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] מתוךע"י "[[תנועת ההצלה]]" ב[[בריטניה]] וב[[אירלנד]], אשר שמה לה למטרה את שיקומן של נשים אשר עסקושעסקו ב[[זנות]]. באירלנד המוסדות נקראו על-שם [[מריה מגדלנה]], דמות בספרמרכזית ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] אשר, על-פילפי המסורת הקתולית, הכתה על [[עבירה|חטא]] והייתה לאחדלאחת מחבריומחברותיו הקרובים של [[ישו]].

הכנסייה באירלנד, תנועתשמה מגדלנהאת נרכשהידה במהרה על ידיבתי הכנסייה.המחסה אז,ואט אט הפכו בתי- המחסה אשר יועדושיועדו בתחילה לטווח קצר בלבד, הפכו יותר ויותר למוסדות ארוכי- טווח. החוזרותדיירות בתשובהבית המחסה,אותן דיירותיהםבנות החוזרות בתשובה, נדרשו לעבוד בעיקר ב[[מכבסה|מכבסות]], ותפוקת עמלן ניתנה להן חלקית כתמריץ לתעשייה,לעשייה וחלקית בעצם עזיבתן את בית-המחסה.

עם התרחקות תנועת מגדלנה מרעיונותיה ההתחלתיים - "הצלה" על ידי השבת נשים העוסקות בזנות מהרחוב, אשרושילובן היובמוסד מתקשותתעסוקתי להשתלבהולם, בתעסוקה הרגילה עקב רקעןלבשו – בתי-המחסה לבשויותר צורתויותר צורה של [[כלא]] יותרופחות ויותרשל בתי מחסה: ל[[נזיר|נזירות]] המשגיחות נאמר, לעשות שימוש באמצעים קיצוניים על-מנת להרתיע נשים מלעזוב, ולעודדןתוך כדי עידודן [[חזרה בתשובה|לחזור בתשובה]] במקום. לדוגמא, [[קהילת האחיות של מיזריקורדיי]], לדוגמה, מתוארת על ידי "[[האנציקלופדיה הקתולית]]" כך:

:"בקבלת מטופלות, לא תתגלה כל [[אפליה]] שהיא בנוגע ל[[דת]], לצבע או ללאום. לאחר החלמתן, המבקשות להיוותר בבית מושמות תחת אחות מיוחדת, וידועות כ'בנות [[מרגרט הקדושה]]'. הן מאמצות השקפה דתית מסוימת, אך אינן מקבלות על עצמן כל מחויבויות דתיות שהן. אם מבקשות הן להיוותר במנזר, לאחר תקופת מבחן הן מורשות להיהפך מגדלנות, ולבסוף לנדור את נדרי מסדר מגדלנה."

רישומים מראים כי בתחילתה של תנועת מגדלנה, רבות התקבלו למוסד ועזבו על דעת עצמן, לעתים באופן חזרתי. [[לו אן דה קונזו]] כותבת בספרה: "חינוך מחדש, הקלה, פולחן: ארכאולוגיית מוסדות; חברת מגדלנה של [[פילדלפיה]], [[1800]]-[[1850]]", כי הנשים "חיפשו מקלט והקלה על [[מחלה]], על כלא או על בית-מחסה, על [[משפחה]] אומללה, על גברים מתעללים ועלאו על נסיבות כלכליות ירודות."

עקב רקעןעברן בזנות,של הנשים נחשבובזנות, כבעלותהן זיקהנחשבו להכאהכמכות על חטא:

:"האישה אשר מעולם לא ידעה זוהמת מחשבה זדונית יחידה – האישה אשר חזה בתוליה מעולם לא נחצה על ידי צל מחשבת חטא! – האישה הנושמת טוהר, תמימות וחן, מקבלת את האישה אשר הבל פיה הנו מגפת ה[[גיהנום]]!" (קתריונה קליר, "נזירות באירלנד של המאה התשע-עשרה, עמע' 153; צוטט מפיניגן, עמע' 20.)

עד שנות השבעים, הנשים נדרשו הנשים לפנות לכללמשגיחות - ללא התחשבות בגיל – כ"אמא", ונקראו "ילדות". כפי שנכתב על ידי [[כומר]] ב-[[1931]]:

:"ייתכן כי תהא זו בלבד טירונית עטופה לבן, ללא כל נדרים עד כה; וייתכן כי תהא זו חוזרת בתשובה לבנת-שיער, זקנה, המשיבה ל[[אל]] אך משקעי חיי חטא. אין זה משנה. בבית 'הרועה הטוב', לעולם תהא האחת ה'אמא', בעוד האחרת היא תמיד ה'ילדה'." (פיניגן, עמע' 42.)

על-מנת להשליט סדר ולשמור על אווירה נזירית, הנשים נדרשו הנשים לשמור על דממה מוחלטת במשך מרבית שעות היום. "'חוק הדממה' היה תכונהחוק עיקריתעיקרי בחיי הנשים, והמשיך עד המחצית השנייה של [[המאה ה-20]]." (פיניגן, עמע' 24.) [[ענישה גופנית]] רווחה, ותוקפנות סבילה זכתה להתעלמות:

:"מזג זעפני, המובע לעתים תכופות על ידי [[צום|סירוב לאוכל]], מטופל בצורה הטובה ביותר בשתיקה. כאשר נערה מתעוררת לעובדה שאף-אחד לא שם לב, ואינו מוטרד (ככל הנראה, לפחות) בגלל הרעבתה-העצמית, היא מתייאשת מסבלות הקדושים שכפתה על עצמה, ולומדת היגיון מהו." (ארתור ג'. ס. מדיסון, "רמזים על עבודת הצלה, ספר שימוש עבור מיסיונרים ועבור מנהלים בכירים של בתים" ([[1898]]); צוטט מפיניגן, עמע' 31.)

עם התפשטות התופעההשנים, החלו להישלח לבתי-המחסה [[אמהות לא נשואות]], נשים [[מאותגרות-התפתחותית]] ונשים אשר עברו [[התעללות]],. לעתים נשלחו ולעתיםאף נערות צעירות אשר נחשבו כפלרטטניותלפלרטטניות יתר על המידה. באותההתופעה תקופה, הדבר היה מקביל בבתי-מחסה בבריטניה ובאירלנד, בהםבה רבים בעלי "אי-תפקוד חברתי" לכאורה שולחו לבתי-המחסה, רווחה באותה תקופה גם בבתי המחסה בבריטניה וגם בבתי המחסה באירלנד.

בדרך כלל, הובאו הנשים הובאולבתי למוסדותהמחסה לבקשת קרובי משפחה או כמרים. אזמהרגע שבו החל התהליך, ללא קרוב משפחה בעולם החיצון אשרשיבוא יבוא לקראתןלחלצן, נותרו חלק מהחוזרות בתשובה נותרומהנשים בבתי-המחסה למשך שארית חייהן, ומרביתן נדרונאלצו לנדור נדרי דת.

בהתחשב בערכים המיניים השמרניים באירלנד בכל הנוגע למין, בתי-המחסה מגדלנה היו מוסד חברתי מקובל למדי עד המחצית השנייה של המאה ה-20. היעלמותם התרחשה כתוצאה משינויי ערכים ומוסכמות חברתיות, או, כפי שיאמרו אחרים, עם חדילת רווחיותם. "ייתכן, כי התגלותה של [[מכונת כביסה|מכונת הכביסה]] הייתה אמצעי לסגירת המכבסות הללו כשינוי גישות," על-פי פרנסס פיניגן.

קיומם של בתי-המחסה לא זכה לתשומת-לב מרובה עד שנת [[1993]], כאשר מסדר נזירות ב[[דבלין]] מכרמכרו חלק ממנזרוממנזרם לאיש נדל"ן, בו התגלו קבריהן הלא-מסומנים של הנותר מ-155 חוזרות בתשובה,. הקברים אשר הוצאו מן האדמה, עברו שריפה ונקברו שנית בקבר משותף.
הדבר סימן את יריית הפתיחה של שערורייה ציבורית,. בהמשךב-[[1998]] לשידורו לראשונה שלשודר הסרט התיעודי "מין באקלים קר" ב-[[1998]] ב[[ערוץ 4]] הבינלאומי, אשר הציג ראיונות עם דיירות בתי-המחסה מגדלנה לשעבר [[מרי נוריס]], [[ג'וזפין מק'רתי]] ו[[מרי-ג'ו מק'דונה]], אשר העידושהעידו על התעללות מינית, פסיכולוגית וגופנית מתמשכת, בזמן היותן בבידוד מהעולם החיצון למשך [[זמן]] בלתי-מוגדר. כמו כן, תנאי המנזרים ואופן הטיפול בדיירותיהם הוצגו ב[[סרטבסרט קולנוע|סרט]] עטור השבחים "[[האחיות מגדלנה]]" ([[2002]]), אשר נכתב ובוים על ידי [[פיטר מולאן]].

ב-[[1999]], דוגמותדוגמאות דומות של התעללות דווחו ב[[בתי-הספר התעשייתיים]] של אירלנד, כאשר קבוצה מתוכם נחשפה בערוץ אירי, על ידי הכתבת [[מרי רפטרי]]. עם זאת, למרות מפגש הוועדה הממשלתית לחקר התעללות בילדים, מאמציםעלו בתוהו המאמצים להשגת פיצוי עבור קורבנות המערכת עלו בתוהו.