הסכם טרואה – הבדלי גרסאות

'''הסכם טרואה''' (או '''חוזה טרואה''') שנחתם ב- [[21 במאי]][[ 1420 ]] בין [[ הנרי החמישי, מלך אנגליה ]] לבין [[ שארל השישי, מלך צרפת]] מסמן את שיא עליונותה של אנגליה ב[[מלחמת מאה השנה]].

על פי הסכם זה, שנחתם ב[[קתדרלה]] של העיר [[טרואה]] בצרפת, הוכר הנרי החמישי הוכר כיורש העצר החוקי של ממלכת צרפת והיה אמור לרשת את הכתר אחרי מותו של שארל השישי. בהסכם נקבע גם כי הנרי החמישי יישא לאישה את [[קתרין דה ולואה]], בתם של שארל השישי ושל אשתו [[איזבו מבוואריה]].

ההסכם נחתם אחרי [[קרב אז'נקור]] ([[25 באוקטובר]][[ 1415]]) שבו הנחיל הנרי החמישי הנחיל מפלה ניצחת לצרפת. הוא שב לצרפת ב-[[ 1417 ]] והטיל מצור על העיר [[רואן]] שב[[נורמנדיה]], עד שתושביה שגוועו ברעב נכנעו לו. ב-[[ 1419 ]] הוא התקדם אל עבר [[פריז]], מה שגרם לכניעתה של צרפת ולחתימה על הסכם טרואה.

היות ששארלשארל השישי, שמאז[[ 1392 ]] סבל מהתקפי שיגעון חוזרים ונשנים, לא היה מסוגל לנהל משא ומתן,. במקומו "ייצג" את צרפת במשא ומתן על הסכם טרואה [[פיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה]], שכרת ברית עם אנגליה, "ייצג" את צרפת במשא ומתן על הסכם טרואה. הוא עשה יד אחת עם הנרי החמישי כדי למנוע משארל (לימים [[שארל השביעי, מלך צרפת]]) את מילוי תפקידו כיורש עצר, בטענה שהיה מעורב ברצח [[ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה]] ([[10 בספטמבר]][[ 1419]]).

ב-[[ 1 בדצמבר]] 1420 נכנס הנרי החמישי נכנס לפריז והסכם טרואה אושר על ידי [[אספת המעמדות]] הצרפתית. שארל יורש העצר נמלט אל העיר [[בורז']] שבמרכז צרפת ומשם ניהל את ההתנגדות לכיבוש האנגלי.

ב- [[31 באוגוסט]] [[ 1422 ]] מת הנרי החמישי, וב-[[ 21 באוקטובר]] של אותה שנה מת גם שארל השישי. בנו של הנרי החמישי, שהיה בן עשרה חודשים בלבד, הוכרז למלך צרפת ואנגליה בשם [[הנרי השישי]], אך[[ ג'ון הראשון, דוכס בדפורד]], אחיו של הנרי החמישי, שלט בצרפת כעוצר בשמו.

ב-[[ 1429 ]] הטילו האנגלים הטילו מצור על העיר [[אורליאן]]. כאן הופיעה [[ז'אן ד'ארק]] שהובילה את ההתקפה הצרפתית על האנגלים וגרמה להתעוררות לאומית. ניצחונותיו של שארל יורש העצר, שהפך בינתיים לשארל השביעי, מלך צרפת, הפכו את הסכם טרואה לחסר משמעות לחלוטין. אולם, מלכי אנגליה המשיכו להחזיק בתואר "מלך צרפת" עד [[הסכם אמיין]] ב-[[ 1802]].