פליקס אוטו דסוף – הבדלי גרסאות

'''פליקס אוטו דסוף''' (ב[[גרמנית]]:'''Felix Otto Dessoff''',;{{כ}} נולד ב-[[14 בינואר]] [[1835]], נפטר ב- [[28 באוקטובר]] [[1892]]) היה [[מנצח]] ו[[מלחין]] [[גרמנים|גרמני]].

דסוף נולד ב[[לייפציג]] ולמד שם ב[[קונסרבטוריון]] [[הלחנה]], [[פסנתר]] ו[[ניצוח]] אצל כמה מחשובי המורים של התקופה, ביניהם [[איגנץ מושלס]] לפסנתר ו[[מוריץ האופטמן]] ו[[יוליוס ריץ]] להלחנה. ראשית פרסומו בא לו כמנצח. בגיל תשע- עשרה ניצח על [[תזמורת]] [[תיאטרון]] ב[[דיסלדורף]] וכעבור חמש שנים הוצעה לו משרת מנצח אורח במה שהיה אולי התיאטרון הראשון במעלה, [[האופרה של וינה]]. בוב[[וינה|ווינה]] היה לפרופסור באוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבימה של וינה. בווינה גם התיידד עם [[יוהנס ברהמס]] ובהמשך ניצח על ביצועי בכורה של כמה מיצירותיו התזמורתיות. דסוף חיבר כמה יצירות בשנות ה-50' וראשית שנות ה-60' של [[המאה ה-19]], אך ויתר על ההלחנה כשקריירתכאשר קריירת הניצוח שלו המריאה. בהמשך עשה לו שם כמנהל [[האופרה של פרנקפורט]].

קשרי הידידות האמיצים שלו עם ברהמס באים לביטוילידי ביטוי בחליפת מכתבים בין השניים בשנת 1878, כשדסוף ביקש להקדיש לברהמס את [[רביעיית מיתרים|רביעיית המיתרים]] אופוס 7 בפה מז'ור, שהיא כנראה המוכרת ביותר בין יצירותיו. הרביעייה זכתה אומנםןאומנם להצלחה בביצוע הבכורה שלה, אך דסוף לא היה משוכנע עדיין שהיא ראויה לפרסום ושלח את ה[[פרטיטורה]] אל ברהמס בבקשה לחוות דעת כנה ובהצעה להקדישה לו. ברהמס השיב לו בשבחים ליצירה ואמר, ''"... כבוד גדול יהיה זה לי אם תכתוב את שמי מעל כותרת הרביעייה - כך, במקרה הצורך, נספוג את המהלומות יחדיו, אם הציבור ימצא שאינה לטעמו."'' דסוף, מרוצה ואסיר תודה, השיב לו בהיתול הקנטרני, שהיה מקובל גם על ברהמס עצמו במכתביו, ''"... ודאי ירווח לך כשתראה את שמך מתנוסס לזכר עולם על עמוד השער של הרביעייה. אחרי שהבריות ישכחו את [[הרקוויאם הגרמני]] שלך, הם יוכלו להגיד, ,ברהמס? או, כן, זה שדסוף הקדיש לו את אופוס 7 שלו!'"''