נטל ההוכחה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תבניות |
←נטל ההוכחה במשפט האזרחי: היפוך נטל ההוכחה |
||
שורה 17:
במשפט אזרחי, משתמש בית המשפט להכרעת המשפט באמת מידה של '''"מאזן ההסתברויות"'''. כלומר, בעל-הדין שיזכה במשפט הוא זה שישכנע את בית המשפט, כי נכונות גירסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. לשון אחר, [[בית משפט|בית המשפט]] יעדיף, בתום המשפט, את הגרסה, שהסתברות נכונותה הינה יותר מ- 50%.
היה ובתום המשפט, נותרו המאזניים מאוזנות, כך שבית המשפט אינו יכול לקבוע איזה מן הגרסאות מסתברת יותר, לפי כל הכללים המשפטיים ודיני הראיות, יכריע את המשפט בהתאם לקביעה 'על מי מוטל נטל השכנוע'. היה ונותר נטל השכנוע על התובע - יפסיד הוא בדין, עבר נטל השכנוע במהלך המשפט אל הנתבע שלא הביא די ראיות להוכחת
לעתים הופך המחוקק את חובת נטל ההוכחה. כך, למשל, בתביעה של [[עובד]] לתשלום [[שכר]] בגין שעות עבודתו, היה נטל ההוכחה עליו, כמקובל, כלומר היה עליו להוכיח כמה שעות עבד. בתיקון ל[[חוק הגנת השכר]]<ref>[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2162/2162.pdf חוק הגנת השכר (תיקון מס' 24), התשס"ח-2008], ס"ח 2162 מ-6.7.2008</ref>, שתוקפו מ-[[1 בפברואר]] [[2009]], הועבר נטל ההוכחה אל המעביד, ונקבע:
:"בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות
במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה
במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו".
==נטל ההוכחה במשפט הפלילי==
| |||