פלוגיסטון – הבדלי גרסאות

'''פלוגיסטון''' היה השם שהוענק לחומר היפותטי חסר [[צבע]], חסר [[טעם]], חסר [[ריח]], שעל-פי "[[תאוריה|תאוריית]] הפלוגיסטון" נמצא בכל גוף בר בעירה ומשתחרר במהלך ה[[בעירה]].

 

 

למרות שהצליחה לאחד תופעות כימיות רבות, להסבירן ולספק ניבויים איכותיים וכמותיים, תאוריית הפלוגיסטון הוחלפה על ידי תאוריית החמצן של [[אנטואן לבואזיה]]. תופעה מוכרת שהסבירה תאוריית הפלוגיסטון היא העלייה במשקלן של פיסות [[מתכת]] שמחוממות באש. על פי תאוריית הפלוגיסטון, כאשר מחממים את המתכת חלקיקי פלוגיסטון עוברים אל המתכת, ולכן מסתה עולה. למעשה, כאשר המתכת מחוממת, [[חמצן]] [[אטמוספירה|אטמוספירי]] נקשר למתכת, ומכאן העלייה במשקל המתכת. לבואזיה הראה, באמצעות ניסויים מבוקרים, כי ההסבר של תאוריית הפלוגיסטון לעלייה במשקל המתכת לקוי. לבואזיה שם פיסת מתכת בכלי אטום, שקל את הכלי עם המתכת, וחימם אותו באש. לאחר מכן, לבואזיה שקל שנית את הכלי, וגילה כי לא חלה עלייה במשקל המערכת (בניגוד לתאוריית הפלוגיסטון, לפיה חימום המתכת מלווה במעבר של חלקיקי פלוגיסטון אליה). משקל המתכת לבדה אכן עלה, משום שהחמצן שבכלי נקשר אליה. אולם, המשקל הכולל של המערכת (האוויר, הכלי והמתכת), נותר קבוע. תאוריית החמצן של לבואזיה סיפקה הסבר משכנע לתהליכים כאלה, כמו גם לאחרים, ולכן נחשבה לתאוריה עדיפה. ניתן לייחס את הצלחתה של תיאורית החמצן גם לעובדה שלבואזיה פיתח מערכת [[טקסונומיה|טקסנומית]] חדשה ומקיפה לחומרים, שזכתה לפופולריות. אימוצה של מערכת זאת חייב להניח את קיומו של החמצן. תיאורית החמצן שהציע לבואזיה עברה שינויים מרחיקי לכת מאז הוצעה לראשונה, אבל הכימיה המודרנית עדיין שותפה לחלק גדול מהנחות היסוד שלה. נדרש זמן עד שביטול הפלוגיסטון הפך לנחלת הכלל. הכימאי [[ג'וזף פריסטלי]] המשיך לדבוק בתיאורית הפלוגיסטון עד סוף ימיו. [[הנרי קבנדיש]] פיקפק בנכונות השינוי ב[[פרדיגמה]], אך מרבית הכימאים בני אותה תקופת דחו את תיאורית הפלוגיסטון והעדיפו את הסבריו של לבואזיה.