קלוריק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 18:
[[סאדי קרנו]] פיתח את העקרון הבסיסי של [[מנוע קרנו]], שעדיין מהווה את הבסיס לתאוריית [[מנוע חום|מנוע החום]], בהתבסס על תאוריית הקלוריק בלבד.
 
אולם, אחד האישושים החשובים ביותר של תאוריית הקלוריק היה התיקון התאורטי שביצע [[פייר סימון לפלס]] למשוואת הפולס של [[אייזק ניוטון]]. לפלס, שתמך בתאוריית הקלוריק, הוסיף לקבוע למשוואה של ניוטון, הידוע כיום בתור [[יחס קיבול חום|יחס קיבול החום]] של גז.<ref>[[Pierre-Simon Laplace|Laplace, P.-S.]] (1816). Sur la vitesse dus son dans l'air et dans l'eau. In ''Annales de Chimie et de Physique.''</ref> תוספת זו לא רק שתיקנה באופן משמעותי את התחזית התאורטית של [[מהירות הקול]], אלא גם המשיכה לספק תחזיות מדויקות יותר למשך כמעט מאה, כאשר מדידות של היחס הפכו למדויקות יותר.
 
חקר [[גביש]]ים ב[[פיזיקת מצב מוצק]] מודרנית משקף צל של תאוריית הקלורית הזנוחה. [[תנודות שריג]] של גבישים, הנושאות אנרגיה תרמיות, [[קוונטיזציה|מקוונטטות]] ויש להן [[דואליות גל-חלקיק]]. הייצוג החלקיקי של ויברציות שריג מכונה [[פונון]], בהקבלה ל[[פוטון]].