החלום והיום – הבדלי גרסאות

יוכבד משתדלת לקיים את כל הוראות אמה, להתנהג יפה, לציית לדרישות מארחיה ולהתיידד עם ילדי המשפחה, אבל לבה רחוק מהם. היא מתגעגעת אל אמה, שנשארה בבית, בהולנד, אך מדי פעם משתלט עליה העבר ומשיב אותה אל הימים, שבהם עוד היו עמה גם אביה, סופר, איש חינוך, בעל ואב אוהב ומבין, אחותה הקטנה דיני ובעיקר אחיה התאום, דאוי. לעתים היא מוצאת את עצמה בימים המאושרים שלפני המלחמהה[[מלחמת העולם השנייה|מלחמה]], אך ברוב המקרים היא חוזרת לימיהם במחנה, לקור, לרעב, לפחד ולאימת הבאות המתמדת. לפעמים היא מוצאת את עצמה בצריף, לבדה עם אחיה ואחותה, ממתינים לאמם ומקווים, שגם האב יורשה לבוא לראותם בערב, לפעמים היא חוזרת בדמיונה אל המסדרים הנוראים, הנמשכים עד אין קץ, או אל אימי הימים האחרונים, כשדיני הקטנה כבר איננה עמם ואביה ואחיה מתייסרים במחלה, שממנה לא יחלימו.

כל התנהגותה של משפחת שוורץ זרה לילדה ובלתי מובנת לה. ילדי המשפחה רבים ביניהם ומתקוטטים בשעה שהיא נכספת כל רגע של יקיצה אל אחיה התאום ואל אחותה הקטנה ומוקירה כל הזדמנות לשוב אליהם בחלום, גם כשהזכרונות קשים ומכאיבים. אבי המשפחה נוהג באשתו בגסות ובקשיחות, גוער בילדיו, מתרפס לפני אחיו העשיר ומנמיך קומתו לפני הגויים, ועם זאת רואה עצמו צדיק, נדיב ורחב-לב משום שהכניס ילדה פליטת שואה אל ביתו לשלושה חודשים. ובטי מסתכלת, מקשיבה ועורגת אל אביה הנאור, החכם, הסבלן והאוהב. אצלו התפרשו מצוות הדת בחן ובחסד, לא בקפדנות מצליפה ומאיימת.

נקודות האור היחידות בחייה של בטי הם שני הביקורים שהיא זוכה להם מידידי הוריה השווייצריים, הבאים מ[[ז'נבה]] לראותה ולשמח אותה. אלה הם אנשים שונים בתכלית השינוי ממארחיה, [[פסיכולוגיה|פסיכולוגים]] במקצועם, אנשים המבינים ללב ילדים ואוהבים אותם. כאשר ידידו הטוב של אבי בטי, אלקס, בא לקחתה לטיול ממושך, זוכה לבסוף בטי לשפוך את לבה ולשאול את השאלות שהציקו לה ללא הרף - מדוע לא עלו לארץל[[ארץ ישראל]] כמתוכנן? מה קרה לאישורי הכניסה שלהם ומדוע לא הוחלפו בשבויים גרמנים, כפי שהובטח להוריה? ואיך ייתכן, שאותם [[אנגליה|אנגלים]], שהיו מבעלותמ[[בעלות הברית]] ולחמו בגבורה כזאת בנאצים, הם אלה שחסמו לפניהם את הדרך להצלה? גם לאלקס, המבוגר, החכם והמבין, אין תשובות לכל השאלות האלה, אך הוא לפחות מקשיב לה ומנסה לענות והוא גם היחיד שאומר לבטי, שמותר לה לבכות כשהיא מרגישה צורך בכך ומותר לה גם לאכול עוגות כאוות נפשה ולא בהקצבה. (בטי גילתה את דרכם של השווייצרים, לקנות לכל הילדים בקבוק אחד של מיץ תפוחים ולהקצות להם פרוסת עוגה קטנה או חתיכת שוקולד, בשעה שהמבוגרים אוכלים ושותים להנאתם ללא הגבלה, שלא לדבר על כך, שילדים צריכים להיראות אך לא להישמע.)