דורסי יום – הבדלי גרסאות

'''מקור:''' המינים הם בעלי מקור כפוף וחד בקצה הלסת העליונה, המשתנה לפי תזונת המינים. לדוגמה, לבני משפחת ה[[בז|בזיים]], ל[[נץ|נצים]] ולרוב המינים הצדים את מזונם בעצמם יש לרוב מקור קצר וחזק המותאם לקריעת בשר מהטרף. ל[[עיט]] ישנו לרוב מקור גדול וחזק המותאם לקריעת נתחים גדולים גם מטרף בעל עור עבה. לאוכלי הפגרים הגדולים ביותר (העוזניות הגדולות), אשר תמיד אוכלים מהפגר מיד עם הגעתם (אם ישנם מינים קטנים מהם על יד הפגר הם מסלקים אותם) ישנו מקור גדול ביותר ועוצמתי מאוד היכול לקרוע אף עורות חזקים כעור [[קרנף]] ו[[פילים|פיל]]. לאוכלי הפגרים השניים במעמדם (ה[[נשר]] לדוגמה) ישנו מקור אשר חזק אף הוא (יותר ממקורם של [[עיט|עיטים]]), אך מתאים יותר לקריעת ואכילת איברים פנימיים חזקים וקשים ופחות לשיסוע עור וכדומה. לאוכלי הפגרים הירודים (ה[[רחם (עוף)|רחם]] ושאר הנשרים הקטנים) ישנו מקור ארוך, עדין ודק, אשר בעזרתו הם נוברים ומחטטים בין שיירי הפגר בחיפושם אחר שאריות. לבסוף, ישנם את אלו הניזונים מ[[עצם|עצמות]] (קבוצה הכוללת בעיקר, אם לא רק, את ה[[פרס (עוף)|פרס]]). לאלו יש מקור ארוך, אך לא עדין, אשר בעזרתו הם תופסים עצמות ונושאים אותן עימם. יוצא דופן הוא מין אחד של [[דיות|דיה]] הניזון מחלזונות. למין זה יש מקור עדין מאוד ומעוקל כדי להכניסו אל תוך קונכיית ה[[חילזון]].

 

 

יוצא דופן הוא ה[[שלך]] (ועוד כמה מינים בודדים), הניזון מדגים (לעתים אף גדולים ממנו) ועל כן פיתח טפרים מיוחדים: שני טפרים מצויים מאחור ושניים מקדימה, כדי שהדג החלקלק לא יחליק. הוא גם מחזיק את הטרף לאורכו, במקביל לגופו.