'''מועדון הכדורגל פולהאם''', במקור '''.Fulham F.C''' (קיצור של: '''Fulham Football Club'''), הוא מועדון [[כדורגל]] [[אנגליה|אנגלי]], הלוקח חלק ב[[פרמייר ליג]]. הקבוצה שיחקה שנים רבות בפרמיירשיפ (הליגה הסדירה הראשונה דאז) עד שנות ה-60, אך לא זכתה בתארים; הישגיהם הגדולים ביותר הם השתתפות בגמר [[הגביע האנגלי]] בשנת 1975, והגעה לסיבוב השלישי במסגרת [[גביע אופ"א]] לשנת 2002.
איצטדיונה הנוכחי הוא [[קרייבן קוטג']], ביתה המפורסם של הקבוצה מאז 1896 השוכן ליד [[נהר התמזה]].
==היסטוריה==
===ימי החובבנות (1879-1898)===
פולהאם החלה את דרכה ב-1879 כ"בית הספר הדתי של כנסיית הקדוש אנדרוס(,) פולהאם" (''Fulham St Andrew's Church Sunday School''). היא נוסדה ע"י מאמינים של הכנסייה האנגליקנית במערב לונדון, אנגליה, שעדיין קיימת ומציגה לוח המנציח את הקמת הקבוצה. בשנת 1887 זכתה בגביע מערב לונדון לחובבנים, ושנה לאחר מכן קוצר שם הקבוצה לצורתו הנוכחית. בנוסף לגביע זכתה הקבוצה בניסיון הראשון בליגה של מערב לונדון. אחת מהתלבושות הראשונות של פולהאם הייתה חולצה לבנה ומכנסיה חצי אדומים חצי לבנים, אותה היא לבשה בעונת 1886-87. משחקה הראשון בקרייבן קוטג' נערך ב-1896 מול קבוצה שהייתה באותה תקופה יריבתם המרכזית, מועדון הכדורגל מינרווה.
===הליגה הדרומית (1898-1907)===
פולהאם קיבלה מעמד של מועדון מקצועני ב-[[12 בדצמבר]], [[1898]], אותה שנה בה עלתה לליגת המשנה של הליגה הדרומית. במהלך עונת 1900-01, שחקני הקבוצה אימצו תלבושת הדומה מאוד לתלבושת הנוכחית של [[ארסנל]]. שנתיים לאחר מכן פולהאם עלתה לליגה הדרומה הראשונה. התיעוד הראשון של תלבושת לבנה לגמרי ארע ב-1903, ומאז ועד היום חולצות המועדון לבנות והמכנסיים שחורים, בתוספת דגמי גרביים שבמהלך השנים השתנו משחור לשחור-לבן ולבסוף ללבן לחלוטין. בליגה הראשונה הםזכו פעמיים, בעונות 1905-06, ו-1906-07.
==="הפוטבול ליג" (''The Football League'', "ליגת הכדורגל") (1907-1949)===
פולהאם קיבלה הזמנה לשהתתף ב[[הפוטבול ליג|פוטבול ליג]] הבינלאומית בעקבות שתי האליפויות בהן זכתה. במשחק הראשון של המועדון בליגה, שהתרחש בליגת המשנה של הפוטבול ליג, הסתיים בהפסד ביתי ל[[האל סיטי]] ב-[[3 בספטמבר]], [[1907]], 0-1. ניצחונו הראשון של המועדון הגיע ארבעה ימים לאחר מכן על [[דרבי קאונטי]] באותה תוצאה. בהמשך העונה הרשים המועדון, ובסוף העונה היה רחוק 3 נקודות מעלייה לליגה הראשונה, ומוקם במקום הרביעי בטבלה. למרות האכזבה, עונה זו התבררה כעונה המוצלחת ביותר של פולהאם בכל 21 שנות השתתפות המועדון בליגה, שבסופן ירדה הקבוצה לליגה השלישית בעונת 1927-28, לאחר שניצחה 13 משחקים בלבד מתוך 42.
נקודת שיא בעונתה הראשונה של פולהאם בליגה השלישית הייתה ניצחון חוץ בתוצאה של 8-3 על [[לוטון טאון]] ב[[גביע ה-FA|גביע האנגלי]]. למעשה, המועדון הגיע לחצי הגמר של הטורניר, שם הושפלו 6-0 ע"י [[ניוקאסל יונייטד]]. זוהי תוצאת שיא עד היום במשחק חצי גמר בטורניר זה. שנתיים לאחר מכן המועדון זכה ב"גביע אתגר לונדון".
במהלך כל התקופה, איש העסקים והפוליטיקאי [[הנרי נוריס]] היה יו"ר המועדון ולמרבה ההפתעה היה לו גם תפקיד בהקמת יריבתה המקומית של פולהאם, [[צ'לסי]]. כשהוא סירב להצעה מאיש העסקים [[גאס מירס]] להעתיק את מגרשה הביתי למקום בו ניצב כיום איצטדיון [[סטמפורד ברידג']], החליט מירס ליצור קבוצה משל עצמו שתשתמש בשטח זה. ב-1910, נוריס החל לשלב את תפקידו עם יו"ר של ארסנל.
אחרי 3 עונות בליגה השלישית בהן סיים המועדון במקום החמישי, השביעי והתשיעי (מתוך 22 קבוצות), הוא הגיע למקום הראשון בעונת 1931-32, דבר שהחזיר אותו לליגת המשנה, כשמאזנם עומד על 24 ניצחונות מתוך 42 משחקים ו-111 גולים ותוצאת משחקם האחרון בליגה השלשית הסתיים בניצחון מוחץ 10-2. בעונה שלאחר מכן פולהאם פספסה עלייה נוספת כאשר הגיעו למקום השלישי, בזמן שהמקום השני היה מספיק לה לעלייה. בהמשך, הקבוצה הציגה מבחר מגוון של הופעות עם עליות וירידות ברמה. אחד ההישגים שנרשמו במהלך תקופה זו היה הגעה נוספת למעמד חצי הגמר בגביע האנגלי בעונת 1935-36. ב-[[8 באוקטובר]], [[1938]], הגיע מספר שיא של 49,335 צופים לקרייבן קוטג', למשחק בין פולהאם ל[[מילוול (קבוצת כדורגל)|מילוול]].
ליגות וגביעי כדורגל שובשו קשות עקב מלה"ע השנייה ב-1939, ומשום כך הליגה הופרדה לאיזורים מקומיים. תוכנית ליגות מלאה ורשמית שוחזרה לראשונה בעונת 1946-47. בעונה השלישית למה שנחשב היום לעידן הכדורגל המודרני (עונת 1948-49), סיימה הקבוצה בראש הליגה המשנית עם מאזן ניצחון-תיקו-הפסד של 9-9-24, אותו מאזן שהעלה אותה מהליג השלישית 17 שנה לפני כן.
===1949-1969===
מצב המועדון לאחר עלייתו לליגה הראשית של הכדורגל האנגלי לא היה טוב, ולאחר 2 עונות בהן סיים במקומות ה-17, ה-18 ובעונה השלישית (1951-52) במקום האחרון עם 8 ניצחונות בלבד מתוך 42 משחקים, ירדה פולהאם לליגה המשנית פעם נוספת. ב-[[20 במאי]], [[1951]], היא שיחקה נגד [[סלטיק]] ב[[מונטריאול]] מול קהל של 29,000 צופים באחד המשחקים הראשונים של פולהאם בצפון אמריקה.
בשנים הראשונות אחרי חזרת הקבוצה לליגת המשנה היא הפגינה רמה בינונית במשחקיה, אך בשנת 1958 הגיעה בשלישית לחצי גמר הגביע האנגלי, והשתמשה במומנטום שיצרה במטרה לחזור לליגה הראשונה בעונת 1958-59 שבאה אחריה, בה סיימה במקום השני ל[[שפילד וונסדיי]]. [[גראהם לגאט]] הצטרף לשורות המועדון גם כן ב-1958, שחקן שכבש לזכות הקבוצה 134 שערים מתוך 277 הופעות, עובדה שהופכת אותו לכובש החמישי בתולדות פולהאם. בסיום עונת 1959-60 הגיעה פולהאם למקום ה-10, מיקום שיא עד לעונת 2003-04 בה סיימה במקום ה-9. הישג נוסף שנרשם באותה תקופה היה הגעה רביעית לחצי גמר הגביע האנגלי בשנת 1962.
בזמן זה הקבוצה שיחקה באופן קבוע מול קהל של 30,000 אוהדים במשחקי הבית, למרות מאבק הקבוצה להישארות הקבוצה בליגה. פולהאם חוותה מס' מצבי הינצלות ברגע האחרון, אך אף אחד מהם לא מדהים כמו המקרה בעונת 1965-66.
בבוקר ה-[[26 בפברואר]] [[1966]] לפולהאם היו רק 15 נקודות מתוך 29 משחקים. מתוך 13 המשחקים האחרונים של הקבוצה היא ניצחה 9 וסיימה בתיקו 2 וכך ניצלה. לבסוף, שבה הקבוצה לליגה השנייה אחרי שניצחה רק 10 מ-42 ממשחקי העונה.
אך גם עונה זו נחשבה מוצלחת יחסית לעונת 1968-69 שבאה אחריה, בה היא השתתפה בליגת המשנה ובסופה ניצחה רק 7 משחקים מתוך 42 וירדה לליגה השלישית (הליגה השלישית אליה ירדה בעונת 1968-69 אינה אותה ליגה שלישית אליה ירדה בשנים הקודמות עקב שינויים, בהם הליגה הרביעית באה על חשבון ליגות איזורית).
אחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של פולהאם היא שחקן העבר שלה [[ג'וני היינס]]. היינס המוכר בתור "מר פולהאם", ומאוחר יותר בכינויו "המאסטרו", חתם במועדון בשנת 1950 כשהיה תלמיד ביה"ס ועשה את הופעת הבכורה שלו בקבוצת הבוגרים ב[[יום הקופסאות]] לשנת 1952 במפגש נגד [[מועדון הכדורגל סאות'המפטון|סאות'המפטון]] בקרייבן קוטג'. הוא שיחק ב-657 משחקים לאורך 18 שנים (כשבדרך הוא שובר שיאים רבים כולל מס' ההופעות הרב ביותר בפולהאם) כשהופעתו האחרונה במועדון היית ב-[[17 בינואר]], [[1970]]. מיוחס לו לעיתים קרובות תואר השחקן הטוב ביותר בהיסטוריית המועדון והעובדה שלא שיחק בשום מועדון בבריטניה חוץ מפולהאם הוסיפה לכבוד אותו קיבל מהאוהדים. הוא רשם 52 הופעות בנבחרת (ב-22 מהם היה קפטן) ולמרות יכולתו הגבוהה נשאר במועדון גם כאשר קבוצתו שיחקה בליגת המשנה. היינס נפצע בתאונת אופנוע ב-1962 ומאז לא שיחק בנבחרת אנגליה אך כאמור, המשיך לשחק בפולהאם עוד כ-8 שנים.
===1970-1994===
המצאות המועדון בליגה השלישית לא נמשכה זמן רב, ולאחר 2 עונות, 1969-70 ו-1970-71, עלה בחזרה לליגת המשנה מהמקום השני. בתקופה זו הקבוצה הוזמנה ל[[הגביע האנגלי-איטלקי|גביע האנגלי-איטלקי]] בו סיימה 4 מ-4 משחקים בתוצאת תיקו שנתיים ברציפות בין השנים 1972 ו-1974. לאחר מכן הגיע עידן של רכישות שחקנים יקרים כשהמאמן היה [[אלק סטוק]] באמצע שנות השבעים. בין השחקנים היו [[אלן מולרי]] ו[[בובי מור]]. התגמול על מסע הרכישות היה הגעתם היחידה בהיסטוריה לגמר הגביע האנגלי, בשנת 1975. בגמר פולהאם הפסידה ל[[וסטהאם יונייטד]]. הגעת הקבוצה לגמר השיגה לה כרטיס לטורניר אירופי לא בולט בשם [[הגביע האנגלו-סקוטי]], בו הגיעה לגמר והפסידה ל[[מידלסברו]].
בהגעתם לגמר שברו שחקני פולהאם שיא בכך ששיחקו 11 משחקים בדרכם לגמר, הכי הרבה משחקים אי פעם (כמו תהמשחקים גדלה בגלל משחקים שהסתיימו בתיקו וגררו משחק חוזר). כהכנה לגמר הוציא המועדון [[סינגל]] "ויוה אל פולהאם" (שבוסס על "Y viva España" של [[מנולו אסקובר]]) שעד היום מנגנים ולעתים אף שרים במשחקי פולהאם. שיר הגיע למקום ה-46 במצעדי הפופ בשנת 1975. המועדון קבע עוד שיא בשנות ה-70, כאשר השתתף במשחק הליגה הבריטית ששוחק ביום ראשון נגד [[מועדון כדורגל מילוול|מילוול]] ב-1974, שנערך בקרייבן קוטג'.
[[ג'ורג' בסט]] שיחק 47 פעמים בשביל המועדון בעונת 1976-77. [[רודני מארש]] שגדל בפולהאם בשנות ה-60 שהמשיך לשחק בקבוצות שונות בליגה הראשונה ובשביל נבחרת אנגליה חזר לקבוצה באותה עונה שבה ג'ורג' הצטרף אך שיחק רק 16 משחקים. תקופה זו הוכרזה כאחת המוצלחות בהיסטוריה של פולהאם.
השאננות שנגרמה כתוצאה מהתקופה המדוברת גרמה להדחתה החוזרת של פולהאם, כשניצחה רק 11 משחקים מתוך 42 בעונת 1979-80. כישלון הקבוצה גרם לפיטורי המאמן [[בובי קמפבל]], והחלפתו על ידי [[מלקולם מקדונלד]]. צוות חזק (עם שחקנים כגון: [[ריי הוגטון]], [[טוני גייל]], [[פול פארקר]], [[גרי פייטון]] ו[[ריי לואינגטון]]) בשנים 1980-84, תחת הנהגתו של מקדונלד, עזר למועדון לעלות בחזרה לליגה הראשונה ב-1981-82. ב-1980, פולהאם יסדה את קבוצת ה[[ראגבי]] "''Harlequins Rugby League''" ("מוקיוני ליגת הראגבי") הנועדה להוות זרם נוסף של הכנסה לקבוצת הכדורגל. בתחילה נקרא "מועדון הראגבי של פולהאם", ושיחק בקרייבן קוטג', עד שנת 1984 בה נפרד המועדון מקבוצת הכדורגל והעתיק את מגרשו הביתי.
פולהאם החמיצה עלייה לליגה הראשונה כשהפסידה 1-0 ל[[דרבי קאונטי]] ביום האחרון לעונת 1982-83 כשניצחון היה מעניק לה את העלייה. בעקבות חובות כבדים שהצטברו במועדון דבר שגרם להידרדרות ולבסוף להדחה לליגה השלישית ב-1986. המועדון היה קרוב ל[[פשיטת רגל]] ב-1987, במקביל לניסיון איחוד כושל עם [[קווינס פארק ריינג'רס]]. רק התערבות של שחקן העבר של המועדון, [[ג'ימי היל]], הצילה את פולהאם ושינה את שמה ל-"מועדון הכדורגל פולהאם 1987 בע"מ". לאחר מכן היא השתתפה באחד מההכרעות הארוכות ביותר שנקבעו לאחר בעיטות עונשין מ-11 מטרים; במשחק שנערך במסגרת [[פרס הפוטבול ליג]] בין פולהאם לבין [[מועדון הכדורגל אלדרשוט|אלדרשוט]], שהוכרע רק לאחר 28 בעיטות עונשין.
ב-1992, בעקבות היוסדה של ה[[פרמר ליג]], שונה שם הליגה שלישית בה נמצאת פולהאם, לליגת המשנה. (ישנה בדיחה בקרב אוהדי כדורגל, שאומרת שאוהדי הקבוצה החלו לחגוג את העלייה עד שהבינו שרק שינו את המספרים.) אחרי ביצועים חלשים בעונת 1993-94 המועדון, הודחה פולהאם לליגה השלישית החדשה, תחתית הליגה האנגלית, מה שהוביל למינויו של [[יאן ברנפוט]].
===שפל המדרגה 1994-97===
אחרי שסיים יאן ברנפוט עם פולהאם במקום ה-7 בעונתו הראשונה, הייתה העונה הבאה, עונת 1995-96, שפל המדרגה מבחינת המועדון כשהוא סיים במקום ה-17. בעקבות זאת פוטר ברנפוט מתפקידו כמאמן אך מילא מספר תפקידים שונים במועדון במשך זמן קצר.
בכל אופן, בפברואר 1996 מונה השחקן [[מיקי אדמס]] למאמן הקבוצה. בזמן זה התחיל המהפך בפולהאם והחל עידן חדש בהיסטוריית המועדון. מינוי המאמן גרם לביטול כל מחשבה על ירידת ליגה.
כשלצידו סיימון מורגן, ביצע מיקי אדמס תפנית וסיים עם הקבוצה במקום השני עם הבדל בהפרש השערים בלבד בין פולהאם לוויגאן אתלטיק, הקבוצה שהגיעה למקום הראשון.
זה היה מאוד אירוני, מכיוון שיו"ר פולהאם, ג'ימי היל, היה האדם שהחליט על חוק הפרש השערים כשהיה חלק מצוות [[התאחדות הכדורגל של אנגליה]].
===נסיקה דרך הליגות 1997-2001===
המיליונר מוחמד אל-פייד רכש את המועדון בקיץ [[1997]] ופיטר את אדמס כתוצאה מפתיחת עונה גרועה. במקומו של אדמס הוא הציב צוות ניהולי "חלומי", לטענתו, כש[[ריי וילקינס]] ו[[קווין קיגן]] מאיישים את התפקידים הראשיים ומבטיחים לעלות את הקבוצה לפרמרשיפ בחמש שנים.
לאחר ויכוח על בחירת שחקנים, עזב וילקינס את פולהאם והשאיר את ניהולה המלא לקיגן שניווט את המועדון לעליית ליגה מרשימה במיוחד. פולהאם צברה 101 נקודות מתוך 138 נקודות אפשרויות והקפטן שלה היה כריס קולמן, השחקן היקר ביותר מחוץ לשתי הליגות הראשיות. קיגן עזב לאחר מכן בכדי לאמן את נבחרת אנגליה והוחלף ע"י שחקן העבר פול ברסוול.
ברסוול פוטר במרץ 2000 לאחר היחלשות הקבוצה במהלך העונה. הצרפתי ג'ין טיגנה אייש את התפקיד והחתים מס' שחקנים צעירים שהבולט בהם הוא [[לואיס סאהה]]. החלטה זו השתלמה, ופולהאם ביצעה עליית ליגה שלישית ברציפות עם 100 שערים ב-46 משחקים.
זה נתן לפולהאם מקום בפרמייר ליג בזמן של רק 4 שנים מאז שאל פייד קנה את המועדון - שנה אחת פחות מתקופת הזמן שבה הבטיח אל פייד להעלות את המועדון לאותה ליגה. במהלך עונה זו, קפטן הקבוצה כריס קולמן היה מעורב בתאונת דרכים וסיים את קריירת המשחק שלו. במהלך עלייתו של המועדון שיחקו בפולהאם שחקנים רבים, אך היחיד מהם שהיה בפולהאם בארבע הליגות היה שון דייוויס. הוא אחד השחקנים היחידים ששיחק עם קבוצה אחת בארבע ליגות שונות.
===פולהאם וטיגנה בפרמיירשיפ 2001-2003===
הרבה אנשים, ובהם מומחים בתחום, חזו הצטיינות של פולהאם, בליגה ואף בגביע אופ"א ובגביע האלופות, אך התוצאה הסופית הייתה אכזבה גדולה כשפולהאם סיימה במקום ה-13 בליגה.
