אמנה בדבר כלי נשק קונבנציונליים מסוימים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 14:
הפרוטוקול השני תוקן בשנת 1996 (באופן המרחיב את היקפו), תיקון שנכנס לתוקף ב-[[3 בדצמבר]] [[1998]]. נכון ל-15 ביוני 2000 חתמו 50 מדינות על הפרוטוקול המתוקן. הפרוטוקול הרביעי נכנס לתוקף ב-30 ביולי 1998 ונכון ל-15 ביוני 2000 חתמו עליו 49 מדינות.
[[מדינת ישראל]] חתמה על האמנה והיא נכנסה לתוקף לגבי ישראל ב-[[22 בספטמבר]] [[1995]]<ref>[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/11B7067C-D2B6-417A-8C0D-4CE33A30F4B4/0/indexmult.doc רשימת כתבי אמנה רב-צדדיים] באתר [[משרד המשפטים]] של מדינת ישראל. מספר כתב האמנה: 1327.</ref>. ישראל חתמה על כל פרוטוקולי האמנה למעט הפרוטוקול השלישי, העוסק בנשק תבערה<ref>[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/17A3F437-C262-48D6-8A2E-D498B679A2C4/0/mivzak8.pdf דו"ח היחידה להסכמים בינלאומיים ותביעות בינלאומיות] במשרד המשפטים, מיום 20 בינואר 2002.</ref>.
==מטרות האמנה==
מטרת האמנה, על הפרוטוקולים המרכיבים אותה, היא לבסס כללים חדשים להגנת אנשי צבא ובמיוחד אזרחים, ומטרות אזרחיות, מפני פגיעה או התקפה בנסיבות שונות, ובהן קרינה, מוקשי יבשה ומלכודות נפץ, פצצות תבערה וכלי נשק מעוורים.
| |||