|
'''אמנה על כלי נזקנשק קונבנציונליםקונבנציונליים מסויימיםמסוימים''' (ב[[אנגלית]]: '''Convention on Certain Conventional Weapons''', [[ראשי תיבות|ר"ת]]: '''CCW''' או '''CCWC''') היא [[אמנה (הסכם)|אמנה]] של [[האומות המאוחדות]] אשר נחתמה ב[[ז'נבה]] ב-[[10 באוקטובר]] [[1980]] ונכנסה לתוקף בחודש דצמבר [[1983]], במטרה לאסור או להגביל את השימוש בסוגים מסויימיםמסוימים של [[נשק קונבנציונלי]] הנחשבים כפוגעניים במיוחד, או שהשפעתם אינה מבחינה בין אזרח ללוחם.
שמה המלא של האמנה הוא "אמנה בדבר איסורים והגבלות על השימוש בכלי נשק קונבנציונליים מסוימים העשויים להיחשב כבעלי פגיעה קשה במיוחד או השפעות חסרות אבחנה" והיא נספח ל[[אמנות ז'נבה]] שנחתמו ב-[[12 באוגוסט]] [[1949]].
==אימוץ האמנה וכניסתה לתוקף==
האמנה מורכבת מסדרה של פרוטוקולים אשר ניסוחם אומץ לראשונה ב-10 באוקטובר 1980 בז'נבה ואשר נכנסו לתוקף ב-[[2 בדצמבר]] [[1983]]. נכון לחודש פברוארלפברואר [[2008]] חתמו על פרוטוקולי האמנה 106 מדינות. חלק מן המדינות התחייבו ליישם רק שניים מן הפרוטוקולים (המספר המינימלי הנדרש לצורך חתימה על האמנה).
נושאי חמשת פרוטוקולי האמנה הם:
*# הפרוטוקול הראשון מגביל אתהגבלת השימוש בנשק המכיל רסיסים;
* הפרוטוקול השני מגביל# אתהגבלת השימוש ב[[מוקש#מוקשי יבשה|מוקשי יבשה]];
*# הפרוטוקול השלישי מגביל אתהגבלת השימוש בנשק תבערה;
*# הפרוטוקול הרביעי מגביל אתהגבלת השימוש בנשק [[לייזר]] לגרימת [[עיוורון;]]
* הפרוטוקול החמישי מתווה# התחייבויות לפינוי שרידי [[חומר נפץ|חומרי נפץ]] לאחר [[מלחמה.]]
הפרוטוקול השני תוקן בשנת [[1996]] (באופן המרחיב את היקפו), תיקוןוהתיקון שנכנסנכנס לתוקף ב-[[3 בדצמבר]] [[1998]]. נכון ל-[[15 ביוני]] [[2000]] חתמו 50 מדינות על הפרוטוקול המתוקן. הפרוטוקול הרביעי נכנס לתוקף ב-[[30 ביולי]] 1998 ונכון ל-15 ביוני 2000 חתמו עליו 49 מדינות.
[[מדינת ישראל]] חתמה על האמנה והיא נכנסה לתוקף לגבי ישראללגביה ב-[[22 בספטמבר]] [[1995]]<ref>[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/11B7067C-D2B6-417A-8C0D-4CE33A30F4B4/0/indexmult.doc רשימת כתבי אמנה רב-צדדיים] באתר [[משרד המשפטים]] של מדינת ישראל. מספר כתב האמנה: 1327.</ref>. ישראל חתמה על כל פרוטוקולי האמנה למעט הפרוטוקול השלישי, העוסק בנשק תבערה<ref>[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/17A3F437-C262-48D6-8A2E-D498B679A2C4/0/mivzak8.pdf דו"ח היחידה להסכמים בינלאומיים ותביעות בינלאומיות] במשרד המשפטים, מיום 20 בינואר 2002.</ref>.
==מטרות האמנה==
מטרת האמנה, על הפרוטוקולים המרכיבים אותה, היא לבסס כללים חדשים להגנת אנשי צבא ובמיוחד אזרחים, ומטרות אזרחיות, מפני פגיעה או התקפה בנסיבות שונות, ובהן קרינה, מוקשי יבשה ומלכודות נפץ, פצצות תבערה וכלי נשק מעוורים.
האמנה, יחד עם [[אמנת הנשק הכימי]], מהווה מעטה של הגנה משפטית מפני שימוש בכלי נשק מסויימיםמסוימים. האמנה מתייחסת לאותם מצבים שבהם עוסקות אמנות ז'נבה משנת 1949, לצורך הגנה על קורבנות מלחמה.
האמנה חסרה כל מנגנון פיקוח ואכיפה ואינה מפרטת דרכים רשמיות לבירור הפרות של הוראותיה. כל מדינה החתומה על האמנה יכולה להודיע, למזכיר הכללי של האו"ם, כי היא חוזרת בה מחתימתה והתחיבויותיהוהתחייבויותיה, אולם על פי לשון האמנה, המדינה נותרת מחויבת להוראות האמנה למשך שנה ממועד הודעה זו.
==קישורים חיצוניים==
| 