ויילד ויזל – הבדלי גרסאות

בשלהי שנת [[1967]] נכנסו לשירות מטוסי ה-F-105G, שהיוו את הגרסה הסופית של הת'אד בתצורת ציד טילים. הם צוידו במערכות לוחמה אלקטרונית חדישות, שגם אילצו לשנות חלקית את מבנה המטוס, על מנת לאפשר נשיאת חימוש חיצוני נוסף. פודי הל"א AN/ALQ-105 מתוצרת [[וסטינגהאוז]] הוצמדו בחיבור מבני לגחון המטוס משני צדדיו. שלושים מטוסים הותאמו לנשיאת טילי [[AGM-78 סטנדרד ארם]], שהיו מתקדמים יותר מטילי השרייק. במשימה אופיינית נשא המטוס שני טילי שרייק בנקודות התלייה המרוחקות (נקודות 1 ו-5), ובפנימיות נתלה מצד אחד (נקודה 2) טיל סטנדרד ארם, שאוזן על ידי [[מכל דלק נתיק]] בינוני מנגד (נקודה 4), ובמרכז (נקודה 3) הוצב מיכלמכל גחון בעל קיבולת גדולה.