רעף – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ העברה לערך אריח |
מ מהערך גג |
||
שורה 1:
[[תמונה:Zakopane-schronisko-2.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הגג בעל השטח הגדול ביותר של אריחי עץ באירופה, [[זאקופנה]] ב[[פולין]]]]
[[תמונה:Roof Japan.jpg|שמאל|ממוזער|200px|גג רעפים]]
[[תמונה:Aretiers.a.oreillons.png|שמאל|ממוזער|200px|פרט של פינת גג רעפים]]
'''רעף''' הוא לוח המיוצר מחומרים עמידים כגון [[קרמיקה]], [[חרס]], [[סלע|אבן]], [[חרסינה]] ו[[זכוכית]], ומשמש לקירוי [[גג]]ות.
עקרונות הבנייה ברעפים כיום דומים לגגות הרעפים שבנו היוונים וה[[רומאים]] במאה השישית לפני הספירה. ברוב מדינות העולם המפותח מקורים מרבית בתי המגורים ברעפי חרס או בטון. הרעף הוא האלמנט החיצוני ביותר במערכת הגג, ועל כן נמצא חשוף לפגעי הטבע: חום וקור, [[קרינה]], [[קרח]], [[פיח]]. מידותיו הקטנות ואופן חיבורו לגג מאפשרים לו לספוג הפרשי חום וקור קיצוניים ללא עיוותים ופגעים במבנה הגג. עיצובו של הרעף נשאר כמעט ללא שינוי מאז החל ייצורו המודרני ה[[תעשייה|תעשייתי]], אשר איפשר נעילה מדויקת בין מרכיביו.
רעפים המונחים על קורות עץ ואגדים מתועדים כבר לפני 4,000 שנה ועדיין משמשים ונחשבים ברחבי העולם כשיטת הקירוי המועדפת בבניית [[בית מגורים|בתי מגורים]]. השיטה התפתחה בשני מוקדים במקביל: ב[[סין]] וב[[יוון העתיקה]]. ב{{ה|מזרח הקרוב}} וב[[אגן הים התיכון]] נפוץ הגג ה[[רומא העתיקה|רומי]] / יווני הבנוי משני חלקים: ה'''טיגולה''' (התחתון) וה'''אימבריקס''' (העליון). השיטה נמצאת עד היום בשימוש נרחב ללא כל שינוי בארצות הלטיניות ([[יוון]], [[צרפת]] , [[פורטוגל]] ו[[איטליה]]). גגות רעפים כאלו נבנו בהרחבה ב[[ארץ ישראל]] עד [[המאה השביעית]] והכיבוש הערבי. גג הרעפים הלטיני הוא בעל שיפוע מתון בניגוד לגג ה[[צפון אירופה|צפון אירופאי]] שהתפתח ממסורת של קירוי בלוחות עץ. רעפי [[חרס]] לא עברו צפונה מ[[הרי האלפים|האלפים]] עד ל[[המאה ה-8|מאה ה-8 לספירה]] . הם נקלטו בצפון אירופה בתחילת [[המאה ה-11]] בצורת לוחות שטוחים בעלי חפיפה כפולה ומשולשת, בשונה מהגג הלטיני עם החפיפה הבודדת. השם לרעף המסורתי בשפות הצפון אירופאיות הוא אריח Tile ,Zigel. גג האריחים הצפון אירופאי המסורתי שונה מהלטיני
| |||