יואל ברי"ל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 4:
התחנך בביתו של אחד מעשירי ברלין, אהרון יורש, חתנו של [[היינה פייטל אפרים]]. אחר כך עבד כמורה פרטי בביתו של [[דוד פרידלנדר]]. היה ידיד נעורים של [[יצחק אייכל]], ושניהם היו מצעירי תלמידיו של [[משה מנדלסון]]. כשהקים אייכל ב-1782 את "חברת דורשי לשון עבר" ב[[קניגסברג]], היה ברי"ל נציגו בברלין, והם המשיכו לעמוד בקשר מכתבים והקדישו זה לזה את ספריהם.
ברי"ל עסק ב[[פרשנות המקרא]] וב[[דקדוק עברי]]. מ-1785 עד 1790 פרסם בכמה חלקים את התרגום של מנדלסון לספר [[תהלים]] עם ביאור עברי משלו. ב-1788 הוציא לאור תרגום גרמני באותיות עבריות וביאור עברי ל[[ספר יונה]], וב-1789 הוציא ביחד עם [[אהרון וולפסון-האלה]] תרגום ל[[חמש מגילות]]. וולפסון וברי"ל גם עמדו בראש מפעל תרגום ה[[הפטרה|הפטרות]] לגרמנית שנועד להמשיך את מפעל [[הביאור]] של מנדלסון למקרא אחרי פטירתו של מנדלסון. כמו כן תרגם ברי"ל לגרמנית את ה[[הגדה של פסח]]. ב-1794 הוציא לאור את "עמודי הלשון", [[ספר לימוד]] לדקדוק עברי.
ברי"ל היה מן הפעילים ביותר בפרסומים של אנשי תנועת ההשכלה בברלין. הוא כתב מאמרים ושירים ב"[[המאסף]]", כתב העת של המשכילים, ומראשית שנות התשעים היה גם עורך כתב העת ביחד עם אהרון וולפסון. במאמריו כתב בעד הרציונליזם וההשכלה וביקר את ההנהגה הרבנית. בעריכתם של וולפסון וברי"ל הפך "המאסף" לקיצוני יותר ויותר בעמדותיו בעד ההשכלה הרדיקלית ונגד האורתודוקסיה וההשכלה המתונה, ובמקביל הלכה והתמעטה תפוצתו עד שפסק להופיע ב-1797. ב-1794 חיבר ברי"ל חוברת בעניין [[פולמוס הלנת המתים]] ובה תקף את הרבנים ואנשי ה"חברה קדישא" על התנגדותם לדחיית הקבורה. ב-1795 עבר ברי"ל (ואיתו הוצאת "המאסף") ל[[ברסלאו]], ושימש כמורה ראשי בבית הספר המשכילי שנפתח שם בתמיכת השלטונות הפרוסיים.
| |||