הבלתי מפלגתיים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
הרחבה
שורה 2:
'''הבלתי מפלגתיים''' היתה תנועה עממית של [[מעמד הפועלים|פועלים]] ב[[ארץ ישראל]] בראשית [[המאה ה-20]]. היה זה הכוח השלישי ב[[תנועת העבודה]] הישראלית בתקופת [[העלייה השנייה]] ו[[העלייה השלישית]], בצד הפועלים שהתארגנו במסגרת המפלגתית שכללה את מפלגות [[פועלי ציון]] ו[[הפועל הצעיר]]. בסיס הכוח של המפלגות היה הקיבוץ היהודי ב[[גולה]] וחלק מהפועלים שעלו בעלייה השנייה לא מצאו את מקומם במפלגות אם בשל חילוקי דעות [[אידאולוגיה|אידיאולוגיים]] או בשל רצון להתבסס באופן עצמאי בארץ ישראל תוך דאגה לפועלי ארץ ישראל וללא הזיקות והשיקולים שהנחו את המפלגות ושהיו קשורים לארגון הציבור היהודי בגולה (למשל שאלת השפה ה[[עברית]] כשפת תרבות בגולה, הקשר עם [[האינטרנציונל הסוציאליסטי]] וכדומה).
 
הבולטים בין מנהיגי הבלתי מפלגתיים היו [[ברל כצנלסון]], [[יצחק טבנקין]], [[שמואל יבנאלי]] ו[[דוד רמז]]. פעילותם המרכזית ב[[היישוב|יישוב]] היתה הקמת [[הסתדרות פועלי יהודה]], [[הסתדרות פועלי הגליל]] ו[[הסתדרות פועלי השומרון]], ארגונים שדאגו להתיישבות עצמאית של פועלים, לרווחת העובדים, לעזרה ההדדית ולביטוח סוציאלי ובריאותי לעובדים.
 
ב[[פברואר]] [[1919]] התאחדו הבלתי מפלגתיים ומפלגת [[פועלי ציון]] בארץ ישראל ויצרו את [[אחדות העבודה]]. דבר זה תרם להקמתה של [[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל]].