אובייקט מעבר – הבדלי גרסאות

מ
אין תקציר עריכה
(עריכה קלה; קישורים חיצוניים)
מאין תקציר עריכה
התינוק נזקק במיוחד לאובייקט המעבר ברגעים קשים, כמו פרידה בהליכה ל[[שינה]] או ברגעים לא צפויים כמו נסיעה למקום לא ידוע. תחילת תהליך האימוץ של אובייקט המעבר יהיה בין הטווח של 4 ל-12 חודש ויכול להמשך עד גיל הגן. כאשר הוא גדל הוא עשוי להחליף את האובייקט באובייקט בעל צורה טיפוסית ולעבור מכרית ושמיכה לדובון או בובה. יש תינוקות המעניקים לו שם ואף מספרים לו סיפורים.
 
באמצעות אובייקט המעבר התינוק מממש את הצורך שלו בחווית ה[[אומניפוטנציה]], שהיא תחושת כל-יכול, כשל בורא העולם, כאשר יש אובייקט שבו הוא שולט שלטון ללא מיצרין ועושה בו ככל שיחפוץ, בניגוד לאם שם שליטתו מוגבלמוגבלת. אובייקט המעבר מאפשר לתינוק לפתח התייחסות סמלית לחיים והוא מהוה בסיס ליצירתיות ולמשחק, ולהנאה מכל התופעות שנמצאות באזור הדימדומים שבין מציאות ודמיון.
 
לפי ויניקוט, 'מרחב פוטנציאלי' ימשיך להתקיים בנפשו של המבוגר, ובו הוא יוכל לשחק, לפנטז וליצור ולהנות מחווית יצירה. בכך מבטא ויניקוט את החשיבות של מרחב פוטנציאלי לביטויו של [[דונלד ויניקוט#עצמי אמיתי|העצמי האמיתי]] ומכאן ליצירתיות ולבריאות הנפשית. אנשים נוקשים שאין להם חלל מעבר, עלולים לחוש איום ממצבים כאלו כמו ספרות בידיונית או משחק תפקידים, וקשה להם "לצאת מעורם" ולהיכנס לנעלי הזולת. לעומתו, אנשי [[פסיכולוגיית האני]] ה[[זיגמונד פרויד|פרוידיניים]] ראו את השימוש באובייקט המעבר כשלב ביניים בין התלות הסימביוטית באם לבין שלב ההיפרדות מהאם וה[[תהליך הספרציה-אינדיבידואציה|אינדיבידואציה]].