הליכוד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏נציגי המפלגה בכנסת: לא נהוג לציין
שורה 135:
עם פרישת שרון החל מסע הבחירות לראשות הליכוד, כשהמתמודדים היו [[בנימין נתניהו]], [[סילבן שלום]], [[שאול מופז]], [[משה פייגלין]], [[עוזי לנדאו]] ו[[ישראל כץ (שר החקלאות)|ישראל כץ]]. הבחירות המוקדמות התקיימו ב-[[19 בדצמבר]]. בתחילת דצמבר הודיע המועמד [[עוזי לנדאו]] על פרישתו מהמירוץ ותמיכתו ב[[בנימין נתניהו]] על בסיס [[מצע מדיני]] משותף. כשבוע לאחר מכן, הודיע [[שר הביטחון]] [[שאול מופז]] במפתיע על הצטרפותו למפלגת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]] בניגוד לעמדתו המוצהרת הקודמת. [[בנימין נתניהו]] זכה בבחירות אלו ברוב גדול, עם 46 אחוזי תמיכה, ושב לראשות הליכוד.
 
ב[[הבחירות לכנסת השבע עשרה|בחירות 2006]] ספגה סיעת הליכוד, בראשות [[בנימין נתניהו]], את אחת המכות הפוליטיות הקשות בתולדותיה. לאחר מערכת הבחירות בהן גרפה מפלגת [[קדימה]] בראשות [[אהוד אולמרט]] אחוז נכבד מהמצביעים הפוטנציאליים של הליכוד, התרסק הליכוד ממפלגת שלטון בעלת 38 מנדטים ל־12 מנדטים בלבד, ובכך הפך לסיעה השלישית בגודלה בכנסת, השווה בגודלה לסיעת [[מפלגת ש"ס|ש"ס]]. עם זאת, כיוון שהליכוד הוא הסיעה הגדולה ביותר ב[[אופוזיציה]], מכהןכיהן יושב־הראש שלה, [[בנימין נתניהו]], כ[[ראש האופוזיציה]],עד ל[[בחירות]] ל[[כנסת]] ה-18 .
 
למרות התבוסה הקשה שספגה המפלגה בהנהגתו, זכה נתניהו לעדנה מסוימת בעין הציבור לאחר שאירועים כגון [[עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה|השתלטות החמאס על רצועת עזה]] והתגברות ירי ה[[קסאם|קסאמים]], ובצידם פריצת [[מלחמת לבנון השנייה]] נראו כמוכיחים את אזהרותיו המוקדמות בדבר הסכנות הביטחוניות הטמונות לישראל, אזהרות שתוארו בזמן הבחירות כ"קמפיין הפחדה" וזכו ללעג מצד מתנגדיו [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=672624]. גם פעילות ההסברה העניפה בחו"ל בה עסק בזמן המלחמה בלבנון זכתה להערכה.
שורה 142:
 
הבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד לכנסת ה-18 התקיימו ב-9 בדצמבר 2008 והשתתפו בהן כלל מתפקדי הליכוד אשר בחרו 12 נציגים ברשימה ארצית ושני נציגים למשבצות העולים. בנוסף, כל מתפקד בחר נציג של המחוז אליו הוא משתייך. תוצאות ראשונות פורסמו בלילה שאחרי הבחירות, אך לאחר מכן פורסמו תוצאות שונות במקצת על פי פרשנות אחרת של תקנון הליכוד. ערעורים שונים הוגשו לבית המשפט המחוזי על הרשימה, אולם רק ערעורו של [[מיכאל רצון]], על דחיקת נציגי הרשימה הארצית מפני נציגי המחוזות, התקבלה, בטענה שהשינוי נעשה על מנת לדחוק אחורה את [[משה פייגלין]], שהוא שיקול זר. אולם בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה באומרו שהתערבות בהליכים בתוך מפלגה צריכים להיות מוגבלים למקרים קיצוניים, ושלא הוכח שאכן היו שיקולים זרים בפני בית הדין העליון של הליכוד, בניגוד לוועדת הבחירות שלה. השופטים גם בקשו שהליכוד תנקוט אמצעים כדי שמקרים כפי שהובאו בערעורים לא יישנו ‏‏<ref>‏[http://elyon1.court.gov.il/files/08/850/109/s02/08109850.s02.pdf 10985/08 עזריאל יפים נ. גיא יפרח, 28 בדצמבר 2008]‏</ref>. סמוך להגשת הרשימה ל[[ועדת הבחירות המרכזית|וועדת הבחירות המרכזית]] חתם הליכוד על הסכם איחוד עם [[מפלגת אח"י]], שפרשה מ[[הבית היהודי]], ובמסגרתו שוריינו לאח"י המקומות 39 ([[שלום לרנר]]) ו-45 ([[אדמונד חסין]]) ברשימת הליכוד-אח"י לכנסת השמונה עשרה.
 
ביום ה-10 ל[[פברואר]] [[2009]] התקיימו בחירות ל[[כנסת]] ה-18,בהן קיבלה מפלגת [[הליכוד]] 27 מנדטים
 
==מבנה הליכוד==