|
'''יעקב גלר''', ישראלי שנולד ב-[[29 בנובמבר]] [[1930]] (כסליו תרצ"א) ב[[וסלוי]], [[רומניה]] הוא [[היסטוריון]] [[יהודים|יהודי]] שחיבר ופרסם ספרים בנושאים יהודיים ב[[עברית]] וב[[רומנית]].
גלר נולד לאליעזר, שהיה בנם של בן ציון ומרים גלר ולאימו, איטהולאיטה (יהודית) שהייתה בתם של חייםלבית הלוי ובתיה לבית רבינוביץ'. הוא נישא לדבורה, בתו של הרב נחום הכהן ולזוג נולדו 4 ילדים: נובה, חגי-חיים, ורד-רבקה, ודפנה-חוה.
== לימודיו ועבודתו ==
ראשית לימודיו היה ב[[תלמוד תורה]] של הרבנים אליהו פרוכטר ואהרון וסרמן ובהמשך בתלמוד תורה של יום טוב וורצברגר, משולם גרינברג ודויד דוידוביץ'. במקביל למד [[עברית]] בבית הספר הקהילתי "עשה-טוב" וכבר בגיל 10 דיבר בשפה העברית ובגיל 17 היה בעצמו מורה לעברית בבית הספר המקומי (במקביל ללימודיו התיכוניים). בסיום לימודיו התיכוניים ולאחר שעמד בבחינות הבגרות, למד טרימסטר אחד בפוליטכניקה של [[יאשי]] וב-[[22 במרץ]] [[1951]] [[עלייה|עלה]] ל[[ישראל]], למעברת [[נהריה]]. על סמך ידיעותיו בעברית התמנה כמורה לעברית בבית הספר הדתי ב[[עכו]] ולאחר מכן בנהריה. בהמשך, ב-1954, היה ל[[מורה חייל]] שניהל בית ספר דתי, תחילה ב[[מטולה]] ולאחר מכן, ב-1956, ב[[שלומי]]. ב-1960 עבר ל[[פתח תקווה]] וניהל במשך שמונה שנים את בית הספר הממלכתי דתי בשכונת [[מחנה יהודה (פתח תקווה)|מחנה יהודה]]. במקביל למד ב[[אוניברסיטת בר-אילן]], החל מ-1964, [[תולדות עם ישראל]], [[ספרות עברית]] ולימודי תעודת הוראה לבתי ספר תיכוניים, לימודים שסיים בהצלחה ב-1969. הוא המשיך בלימודי תואר שני בתולדות עם ישראל וסיים אותם ב-1970<ref>נושא התזה: "הישיבות בקיסרות העותומאנית במאה השש-עשרה ((כולל א"י)), ארגונן, נהולן ושטות הלמוד".</ref>.
במקביל, החל מ-1969, עבד כמורה בבית ספר תיכון ולאחר סיום לימודיו לתואר שני התחיל לימודים לתואר שלישי באוניברסיטת תל אביב. לצורך לימודיו נסע ב-1973 ל[[רומניה]], שם ערך מחקר היסטורי ב[[ארכיון|ארכיונים]] שונים. וב-1982 קיבל את התואר דוקטור<ref>נושא התזה: '''הקהילה היהודית ברומניה הישנה ("[[רגאט]]") בין שתי מלחמות העולם (1919-1941)'''. </ref>.
|
