סימפוניה מס' 49 (הפסיון) של היידן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בינוויקי |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 24:
*1. אדג'יו – הפרק האיטי הפותח את היצירה. הוא ארוך ואיטי יחסית לפרקים אחרים בסימפוניות של היידן. המרקם הרטורי והפוליפוני, כמו גם התזמור הכהה שבו, הופכים אותו לאחד הפרקים היותר מהורהרים שכתב היידן. המעבר בין הפיתוח לרפריזה רצוף במודולציות שמקנות תחושה של אי יציבות. הדומיננטה בולטת שם בחסרונה ובמקומה ישנו מעבר דרך סי בקאר.
*2. אלגרו די-מולטו – הפרק השני של הסימפוניה הוא הפרק המהיר הראשון, ובעל אופי נמרץ מאוד. המוטיב דו-רהb-סיb-דו מופיע בראשיתו בקפיצות דרמטיות בכלי הקשת. הפרק עצמו הוא דחוס יחסית לפרק ראשון מסימפוניה של היידן. התצוגה שבו מכילה מגוון של נושאים הבאים אחד אחרי השני כמעט ללא פיסוק מוזיקלי שנמצא בדרך כלל אצל היידן: נושא ראשון תזזיתי, פוליפוני, עם קפיצות מעלה ומטה בכינורות. הנושא נקטע ובמקומו מופיע קטע רגוע יותר בסולם מז'ורי, ונדמה כאילו הפולס נרגע, אך הוא חוזר
*3. מינואט-טריו – המינואט הוא אולי הפרק הסטנדרטי ביותר בסימפוניה, לפחות יחסית להיידן עצמו. גם הוא פותח המוטיב הצליל סביב הדומיננטה. הטריו, כאמור, הוא בפה מז'ור, וכתוב כקטע סולני לאבובים ולקרנות.
| |||