האדם הסביר – הבדלי גרסאות

 

==בישראל==

* הגדרתה של [[עוולת הרשלנות]], בסעיף 35 ל[[פקודת הנזיקין]], מתחילה במילים: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות". בהתאם לכך, המבחן לקביעת התנהגות [[רשלנות|רשלנית]] הוא מבחן "האדם הסביר", כלומר האם אדם מן היישוב יכול היה להביא בחשבון את קיומו של אותו רכיב של היסוד העובדתי. לדוגמה, אם איש משאיר גרוטאות בחצר, אך אדם מן היישוב יכול לצפות שילדים עלולים לשחק בגרוטאות ולהיחבל, אותו איש יכול להיחשב כמי שהתנהג ברשלנות.

* ב[[דיני חוזים]], גמירות הדעת של הצדדים לכרות את החוזה נבחנת במבחן הנסיבות - האם האדם הסביר הבוחן את הנסיבות באופן חיצוני היה מגיע למסקנה כי הצדדים אכן גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב.<ref>ע"א 440/75 '''זנדבנק נ. דנציגר''', פ"ד ל(2), 260</ref>

 

השופט [[אהרן ברק]] עמד על מאפייניו של האדם הסביר: "האדם הסביר אינו רק האדם היעיל. זהו גם האדם הצודק, ההוגן והמוסרי. זהו האדם הדואג לעצמו, לזולתו ולציבור, ואף כל אלה אינם משקפים את מלוא מורכבותו. עם זאת, האדם הסביר אינו האדם המושלם. זהו האדם המשקף את מורכבות חיינו, על מעלותיהם וחסרונותיהם".‏‏<ref>‏ע"א 5604/94 '''חמד נ' מדינת ישראל''', פ"ד נח(2) 498‏</ref>