משה קצב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 66:
רעייתו של משה קצב, '''גילה קצב''' (נולדה ב-[[26 באוגוסט]] [[1948]], תל אביב), בת לבן ציון ורחל פרדני, יוצאי תנועת [[בית"ר]] מ[[פולין]] ומ[[אוקראינה]]. בני הזוג קצב נישאו בשנת [[1969]], ולהם ארבעה בנים ובת. גילה קצב עבדה במשך כ-30 שנה ב[[בנק לאומי]]<ref>יפה נבו וטובה דדון, [http://www.tam.co.il/7_10_2005/magazin2.htm אני גילה, גילה מהבנק], 7 באוקטובר 2006, [[ידיעות תל אביב|עיתון תל אביב]].</ref>.
במהלך פרשת עבירות המין שבהן נחשד משה קצב, עמדה לצדו והביעה בו אמון מלא<ref>{{ynet||גילה קצב: לעולם לא אעזוב את משה|3323157|3 בנובמבר 2006|}}.</ref>. עם זאת, בנאום שנשאה גילה קצב בשנת 2001 במרכז סיוע לנפגעות אונס, אמרה בין השאר את הדברים הבאים: "לצערנו, קיימת עדיין סטיגמה חברתית חמורה ורתיעה מעיסוק בנושא הפגיעות המיניות. לא מדווחים על כל נפגעי הפגיעה המינית, וגם אם נחשפים מקרים של פגיעה מינית, הנטייה בעיקר בקרב המשפחה והקרובים לעניין היא לשמור על קשר של שתיקה ולעיתים גם להפגין חוסר אמון. כפועל יוצא הנפגעות מינית הופכות לקורבן כפול: ראשית - בשל השתיקה, ושנית - בשל ההסתרה, ההאשמה העצמית, הנטל הכבד המעיב על כל חייהן והסבל המתמשך". נאום זה הוסר מאתר בית הנשיא<ref>נאום רעיית הנשיא, 2001, דף שמור מתוך [http://web.archive.org/web/20070225005159/http://www.president.gov.il/chapters/chap_2/_content_2_3_8_he.asp ארכיון האינטרנט]</ref>.
בנם [[נעם קצב|נעם]] התפרסם כ[[סופר]] צעיר לאחר שהוציא את הרומן "ימים אחרונים של תמימות" ב[[הוצאת שוקן]]. הספר עוסק בהתבגרות של תלמיד ישיבה וב[[יציאה בשאלה]]<ref>גלית גרינפלד, [http://www.nrg.co.il/online/11/ART/935/295.html אל תקראו לי דתל"ש], 18 ביוני 2005, [[nrg]] יהדות.</ref>.
| |||