תומאס טאליס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 4:
לא הרבה ידוע על ראשית חייו, אבל יש תמימות דעים לגבי ההנחה, שהוא נולד בעשור הראשון של המאה ה-16, לקראת סיום תקופת מלכותו של המלך [[הנרי השביעי]]. מינויו הראשון הידוע למשרה מוזיקלית היה כנגן [[עוגב]] במנזר דובר, מנזר [[בנדיקטינים|בנדיקטיני]] בעיר [[דובר (אנגליה)|דובר]] (עכשיו דובר קולג') בשנת [[1532]]. הוא הלך בעקבות הקריירה ל[[לונדון]], שם שימש נגן עוגב במנזר וולתאם, עד לפירוקו בשנת [[1540]]. משם עבר ל[[קתדרלת קנטרברי]] ולבסוף הגיע לחצר המלכותית כאציל משמש לקאפלה המלכותית בשנת [[1543]], משרה שבכוחה הלחין וניגן מוזיקה לפני [[הנרי השמיני]], [[אדוארד השישי]], [[מרי הראשונה, מלכת אנגליה|המלכה מרי]] ו[[אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה|המלכה אליזבת]]. הוא נשאר בשירות בית המלוכה עד סוף חייו, כנגן עוגב וכמלחין, ועקף את סערת התמורות והמהפכים בעולם הדתי, שהתגעשה סביבו.
 
היצירות המוקדמות ביותר של טאליס שנותרו לפליטה הם אנטיפונים (מזמורי תפילה לשתי מקהלות, השרות לסירוגין) לבתולה מריה, ששימשו מחוץ לליטורגיה וטופחו באנגליה עד נפילת ה[[קרדינלתןמאס וולסיוולזי|הקרדינל וולזי]]. התנתקותו של [[הנרי השמיני]] מן ה[[קתולי|קתוליות]] הרומית בשנת [[1534]] ועלייתו של תומאס קרמר השפיעה במידה ניכרת על סגנון כתיבת המוזיקה. הטקסטים הוגבלו במידה רבה לליטורגיה. כתיבתם של טאליס ובני זמנו איבדה מקישוטיה וגילתה נטייה מובהקת לסגנון הברתי ואקורדי ולהפחתת השימוש במליסמות (הוספת צלילי קישוט).
 
הליטורגיה האנגליקנית המחודשת נחנכה בתקופה הקצרה של שלטון [[אדוארד השישי]] ([[1547]] עד [[1553]]) וטאליס היה בין מוזיקאי הכנסייה הראשונים שכתבו מזמורי תפילה למילים [[אנגלית|אנגליות]], אם כי השימוש ב[[לטינית]] נמשך במקביל. לאחר עליית מרי הקתולית לכס המלכות, הושב הפולחן הקתולי על כנו וסגנון ההלחנה חזר לכתיבה המעוטרת והמשוכללת, שרווחה במחציתה הראשונה של המאה. שתיים מיצירותיו העיקריות של טאליס, Gaude gloriosa Dei Mater וה[[מיסה (מוזיקה)|מיסה]] ל[[חג המולד]], Puer natus est nobis נכתבו בתקופה זו. כנהוג בזמן ההוא, יצירות אלה נועדו להלל ולשבח את דמות המלכה בד בבד עם זו של אם האלוהים.
וה[[מיסה (מוזיקה)|מיסה]] ל[[חג המולד]], Puer natus est nobis נכתבו בתקופה זו. כנהוג בזמן ההוא, יצירות אלה נועדו להלל ולשבח את דמות המלכה בד בבד עם זו של אם האלוהים.
 
אליזבת תפסה את מקום אחותה למחצה בשנת [[1558]] והחוק שנכנס לתוקפו בשנה שלאחריה שם קץ לליטורגיה הרומית ונתן תוקף לסידור התפילה ה[[נצרות|נוצרי]]. מלחיני החצר חזרו לחבר מזמורים אנגליים, אף כי הנוהג של כתיבת מוזיקה לטקסטים [[לטינית|לטיניים]] נותר בעינו והתפשט עם הזמן.
 
הלך הרוח באנגליה בראשית שלטונה של אליזבת נטה לפוריטני, מגמה שלא עודדה את ה[[פוליפוניה]] הליטורגית. טאליס חיבר תשעה מזמורים לקולות מעורבים בשביל ספר מזמורי ה[[תהילים]] של הארכיבישוף תומאס פרקר ("Third Mode Melody"), שיצא לאור בשנת [[1567]]. אחת מתשע הנעימות שימשה השראה לחיבור "פנטזיה על נושא של תומאס טאליס" מאת [[ראלף ווהן ויליאמס]] בשנת [[1910]]. בין יצירותיו המוכרות יותר של טאליס מן [[התקופה האליזבתנית]] מוזיקה לקינות (הנביא ירמיהו) לעבודת הקודש של השבוע הקדוש וה[[מוטט]] היחיד במינו, Spem in alium, שנכתב לשמונה מקהלות בנות חמישה קולות כל אחת. מניחים, שיצירה זו ל-40 קולות הייתה חלק מן החגיגות ליום הולדתה ה-40 של המלכה ב-[[1573]].
 
לקראת סוף חייו, דחה טאליס את ההתפתחות שראה אצל בני תקופתו הצעירים יותר, כמו [[ויליאם בירד]], שבחר במורכבות קוסמופוליטית ואימץ טקסטים, שנבנו מצירוף מובאות נפרדות מכתבי הקודש. טאליס הסתפק בהוצאת טקסטים מן הליטורגיה ובכתיבה לטקסי הפולחן בקאפלה המלכותית. טאליס נשאר קתולי כל חייו וארבעת נושאי הכתר ששירת התייחסו אליו בכבוד ובעין יפה. מרי העניקה לו בחכירה אחוזה ב[[קנט]], שסיפקה לו הכנסה שנתית נוחה. אליזבת העניקה לטאליס ובירד פטנט להוצאה לאור של מוזיקה, שהייתה מן התסדירים הראשונים מסוג זה באנגליה. הוא שמר על יחס כבוד ודרך ארץ כלפיו ברצף של תנועות דתיות מנוגדות והיטה מעליו את האלימות, שאחזה הן בקתולים והן ב[[פרוטסטנט|פרוטסטנטים]].