תוכנית מקלין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
|||
שורה 13:
* האזור הצפוני-מזרחי לעיר העתיקה, כולל [[הר הזיתים]], ייחשב כשטח בעל ייחוד דתי ורוחני, ותתאפשר בו בנייה בהיתר מיוחד בלבד.
* האזור שממערב לעיר העתיקה, לאורך [[רחוב יפו|דרך יפו]] יהווה יעד לפיתוח עתידי-מודרני.
התוכנית ראתה בעיר העתיקה את המוקד האזורי, האדריכלי והרגשי של ירושלים כולה, אך לא הקנתה לה כל משמעות פונקציונלית. כל הדרכים, הרחובות והשבילים הובילו בתוכנית למרחב ירוק סביב החומות, כך שבין העיר העתיקה לעיר החדשה ממערב הפרידו שטחים פתוחים נטולי מבנים כלל. מרחב נוסף הושאר ממזרח ומצפון, לאורך [[נחל קדרון]], בין העיר העתיקה להר הזיתים ו[[הר הצופים]]. כל האזור שממערב לעיר העתיקה יועד לפיתוח כמעט ללא מגבלות, פרט לכך שהמבנים ייבנו לגובה נמוך מאד ("עד גובה העצים"), כדי להדגיש את הטופוגרפיה ואת קו הרקיע הטבעיים של ירושלים, וכדי לא להאפיל על העיר העתיקה.<ref>http://www.jerusalem.muni.il/jer_sys/publish/HtmlFiles/13029/results_pub_id=13165.html</ref> מקלין ראה בשיפור מערכת הרחובות משימת-על, ולכן יצר תשתית מוקפדת מאד של מערכת כבישים, שיובילו לאגן העיר העתיקה. במקביל מציעה תוכניתו מערכת [[כביש טבעת|כבישי טבעת]], שיגדירו את מרחב העיר, ויקשרו את אזורי המגורים עם השטחים הציבוריים.
תוכנית מקלין התמקדה לא רק בתכנון הרעיוני, אלא גם במרכיבים האדריכליים. כך למשל, נאסר השימוש בחומרי בנייה זרים כגון פח גלי, [[טיח]] או [[בטון]], או שימוש בתבניות בנייה מסורתיות, כמו כיפות או גגות מרוצפי אבן. תקנות אלו נועדו ליצור אחידות והרמוניה לכל העיר.
==ביקורת על התוכנית==
לתוכנית מקלין מספר חסרונות, הנובעים בעיקרם מהיותה תאורטית בעיקרה, ללא התחשבות ב[[טופוגרפיה]] הייחודית של ירושלים, או בהיבטים החברתיים הייחודיים של העיר. כן נטען שהתוכנית לוקה בסכמתיות יתר ובראיה רומנטית של ירושלים. בשל כך היא נתקלה בהתנגדות, בעיקר מצד תושבי העיר היהודים, שקבלו על כי התוכנית מתעלמת מהאופי ומהמרקם החברתי הייחודי של ירושלים, המוגדרת כבר דורות על פי אזורי מגורים של בני דתות שונים.
בעיות אלו הביאו את סטורס לזנוח את תוכנית מקלין. הוא הקים את [[האגודה למען ירושלים]] והזמין את [[צ'ארלס רוברט אשבי]], לתכנן תוכנית אב חלופית לירושלים. גם תוכנית זו לא נתקבלה, ולאחריה תוכננה תוכנית אב נוספת, הפעם על ידי [[פטריק גדס]]. למרות דחייתה של תוכנית מקלין, התשתית התכנונית של הכבישים בה נתקבלה בכל תכניות המתאר הבאות של ירושלים, וחלקים ממנה (בעיקר תוכנית כבישי הטבעת) הוגשמו בפועל רק בראשית שנות האלפיים. עיקרון נוסף שיושם כבר מהתחלה הוא פינוי המבנים סביב העיר העתיקה, והשארת שטח ירוק סביב החומות.
| |||