הקפיצה הגדולה קדימה – הבדלי גרסאות

התוכנית שהגה מאו שאלה אלמנטים מברית המועצות ושילבה אותם באלמנטים סיניים ייחודיים. היא כללה המשך של ה[[קולקטיביזציה]] בנוסח הסובייטי של [[התקופה השלישית]], [[סטחנוביץ'סטחנוב|סטחנוביצ'יזםסטחנובציזם]] בסגנון ראשית [[שנות ה-30|שנות השלושים]], ה"[[משמרות העממיים]]" שיצר חרושצ'וב בשנת [[1959]] וכינון [[קומונה|קומונות עממיות]] שיהוו יחידות כלכליות עצמאיות שיעסקו בתעשייה קלה ובניין. מבנה זה של קומונות היה שונה מאוד מזה ששימש את [[סטלין]] ב[[רוסיהברית המועצות]], בהיותו מבוזר במהותו ולא ריכוזי.

על–פי החזון הנלהב שהותווה, היו הקולקטיביזציה ושפע העובדים הזולים אמורים להביא את תפוקת ה[[פלדה]] של סין להיקף שיעלה על זה של [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] ו[[ארצות הברית]] בתוך חמש עשרה שנים מתחילת "הקפיצה". במקום מומחיות בייצור ומענה על דרישות ממשיות בסין היו אמורים לבוא התלהבות מהפכנית [[סטחנוביץ'|סטחנוביצ'ית]] ויוזמות מקומיות.

למרות שלכאורה הניבה הקפיצה הגדולה קדימה עלייה ראשונית בתפוקה התעשייתית, כבר בשנת [[1959]] צנחה זו לשיעורים נמוכים מאלו שלפני הפעלת התוכנית. חמור מזה, הפעולה הבלתי–מתואמת והבלתי–מאורגנת הובילה לבזבוז עצום של כוח אדם — מיליונים עסקו בייצור פלדה ובהפקת [[פחם]] שלא היה בהם כל צורך, בעוד שהצורך הבסיסי ביותר — מזון — נזנח. יתרה מכך כדי לשלם על המכונות, על כלי הנשק ועל המפעלים השקימו הסובייטים נאלץ מאו לייצא מזון רב לחו"ל. כמו כן, בנוסף לתשלומים שוטפים ייצא מאו מזון כדי לרכוש השפעה בחו"ל. יצוא המזון החמיר מאוד את בעיית הרעב בסין.

את התוצאה ניתן היה לחזות מראש: למרות ששנת [[1958]] הייתה שנת ברכה מבחינה חקלאית, השתרר בשנה שאחריה [[רעב המוני|רעב]] שהלך והתפשט ברחבי סין ועד שנת [[1961]] גרם למותם של בין 20 ל-עד 30 מיליון סינים. מספרית, עלה מספר המתים ברעב בשנתיים אלו על זה שחוללו [[סטלין]] או [[פול פוט]] ב[[קמבודיה]] בכל שנות שלטונם.