דרומא – הבדלי גרסאות

האזור משתרע מזרחית ומערבית בשיפוליו הדרומיים של דרום הר חברון. גבולותיו - :

השרידים שנמצאו באזור הם בעלי אפיון מיוחד המתבטא בתחומים הבאים: מקוואות טהרה, מערות קבורה, וגלוסקמאותגלוסקמאות, ובתי כנסת <ref>מקור: '''היישוב היהודי בדרום יהודה בתקופה הרומית מאוחרת - ביזנטית לפי הממצא הארכאולוגי'''</ref>.

ההיסטוריון אוסביוס מקיסריה ב"ספר השמות" מזהה בדרום הרי חברון את האתרים המוזכרים ב[[תנ"ך]] וב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] עם היישובים בשטח בני זמנו. הוא מזכיר שבעה [[כפר]]ים יהודיים: כרמל, יוטה, ענים התחתונה, אשתמוע, רימון, תלה ועין גדי. כמו כן, הוא מזכיר באזור גם שני כפרים נוצרים: יתיר וענים העליונה. אל האונומסטיקון מתווספים, סקרי השטח ו[[חפירה ארכאולוגית|החפירות הארכאולוגיות]] שנערכו בעשרות השנים האחרונות. מהן נלמד למשל על קיומה של קהילה יהודית, לה חמישה בתי כנסת ופסיפסים מפוארים ב[[סוסיא]].

עיון בדברי חז"ל מתקופת המשנה והתלמוד מראה שאזור זה נקרא "דרומא" או "דרומה". הכתיב היווני, אצל אובזביוס, מבהיר כי האות ד' נוקדה ב[[קמץ]], זהו בעצם התרגום ל"הדרום", במקורות רבים משמש הציון הגאוגרפי "הדרום" את יהודה כולה, כפי שכינוה חכמי הגליל. עם זאת ישנם מקורות המכוונים לדרום הר חברון בלבד. גם [[אוסביוס מקיסריה]] שהוזכר לעיל השתמש במושג זה האונומסטיקון "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאוד... ט' מילין מ'''חברון דרומה''' (ההדגשה לא במקור).

בתחילת אגרת המופיעה ב[[תוספתא]] (סנהדרין ב, ו) ונשלחה על ידי [[רבן גמליאל]] והזקנים מירושלים ליהודים ברחבי הארץ והעולם נאמר "לאחנא בני גלילה עילאה (גליל עליון) ולבני גלילה תחתא (תחתון) ולאחנא בני דרומא עילאה (עליון) ובני דרומא תחתא שלמיכון יסגא ... " נהוג לזהות את הדרום העליון כמקום הגבוה - אזור דרום הר חברון ואת הדרום התחתון כאזור דרום [[שפלת יהודה]] ([[להב (קיבוץ)|להב]], [[שומריה (קיבוץ)|שומריה]] ועוד) בהשוואה דומה לגליל העליון ולגליל התחתון.

[[אשתמוע]] - היום הכפר הערבי [[א-סמוע]] - "כפר גדול מאוד של יהודים בדרומא מצפון לענים בתחום אלויתרופוליס היום בית גוברין".

ענים - היום [[חורבת ענים]], ב[[יער יתיר]] - "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאוד של יהודים נקרא עניה, ט' מילין מחברון דרומה".

[[יוטה (אתר מקראי)]] - יטה - - היום כפר ערבי בשם [[יטא]] - "כפר גדול מאוד של יהודים".

תלה - היום ליד התנחלות [[תלם]] או ליד קיבוץ [[להב (קיבוץ)|להב]] - "כפר גדול מאוד של יהודים כט"ז מילים מבית גוברין בדרומא"

[[מעון (אתר מקראי)]] - שרידיה, הכוללים [[בית כנסת]], נמצאו בשיפולים הדרומיים של הר, היום דרומית להתנחלות [[מעון]] -"במטה יהודה במזרח דרומא". אובסביוס מעיד שהמקום חרב.

[[בית הכנסת העתיק בעין גדי]] שבעין גדי - היום ב[[שמורת עין גדי]] שב[[מדבר יהודה]] - שסביבו התרכז "כפר גדול מאוד של יהודים"

[[סוסיא העתיקה]] - אינה נכללת ב"ספר השמות" של אוסביוס. לדעת הארכאולוג [[אברהם נגב]] שחפר את האתר שמו המקורי של היישוב הוא "כרמל", ואילו סוסיא הוא שם מאוחר, שניתן למקום על ידי הפלאחים המקומיים על-שם

* בחרבת מעון - בראש התל - בסמוך לבית הכנסת התל נמצא מקווה טהרה גדול ממדים.

בתרבות ההלניסטית עוצבו מכסי הסרקופגים בצורת גג גמלוני של מקדש. ובתקופה הרומית המאוחרת הפכו האקרוטריות של גג המקדש למעין בליטות אבן גדולות בארבע פינות המכסה. הגלוסקמאות דמויות הסרקופג הנן חיקוי פשוט של המקור. את מכסי הגלוסקמאות האלו מאפיינת שדרה מרכזית דו שיפועית לאורך המכסה, ובארבע פינותיו ישנן בליטות אבן המזכירות את האקרוטריות. הגלוסקמאות- לרוב מגושמות, עשויות מאבן גיר קשה. עיבודן גס ולרוב ניכרים סימני סיתות. אין הקפדה על איכות. עיטורים וכתובות- נדירים ביותר ואם כבר מופיע עיטור זהו דגם גאומטרי פשוט בסגנון ורדה. גלוסקמאות מטיפוס זה התגלו ביישובים בעלי אוכלוסייה יהודית בתקופה הרומית המאוחרת- ביזאנטית. ואלו המקומות שבהן התגלו הגלוסקמאות:

* באשתמוע - מערת קבורה+ 12 גלוסקמאות עם עיטורים שונים: שושנות גאומטריות , עלים, פסים אדומים זיגזגיים.

"אנה אלעזר בן אבה מארי עבדת הדה קבורתה לאבה מארי בר בתה חש(י)שתה שבועה"

* חורבת עיטון - מערת קבורה עם חרסים המעידים כי המערה שימשה במאות ה ג'- ד' לסה"נ. במערה 5 כתובות חלקן בעברית חלקן ב[[ארמית]]. ישנם גם ציורים שפשרם אינו ברור.

[[תמונה:Inside synagoge.JPG|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת - [[רצפת פסיפס|רצפת הפסיפס]] והבמה - לצד המדריכה]]

מן המקורות התלמודיים השייכים לתקופה המדוברת, אפשר ללמוד כי באזור יהודה, הקפידו התושבים על מסורות מימי בית השני. ניתן לייחס זאת, לקרבה היחסית שלהם לירושלים, וכן העובדה שהאזור מבודד יחסית ומרוחק ממרכזי תרבות נוכריים שהביאו לדבקות במסורת היהודית.

נמצאו גם עיטורים אומנותיים האופייניים לבתי הכנסת: כמו דגם חצי סהר וכוכב ומנורות שבעת קנים החרוטים על משקופים. דגם חצי הסהר והכוכב נראה לכאורה ממקור [[איסלם|איסלמי]]. אך בירושלים נצאו קנקנים שעל ידיותיהם הוטבע כוכב מחומש עם כיתוב "ירושלם". צירוף שני עיטורים אלה מופיע כעיטור, במבנים ובמטבעות מ[[התקופה הרומית בארץ ישראל|התקופה הרומית]] ועד הביזאנטית. המוסלמים אימצו דגם זה כקישוט ולא כסמל דתי או לאומי. גם את דגם המנורה הם העתיקו כפי שניתן למצוא על מטבעות שונות.

* מעון - מבנה אורך בציר דרום- צפון, אולם תפילה ללא חלוקה פנימית. שלושה פתחים במזרח וגומחת תפילה בצפון.

* אשתמוע - החפירה החלה בשנת 1934 בעקבות סקר שנעשה באזור מטעם האוניברסיטה העברית. החפירה הופסקה, בשל מאורעות [[המרד הערבי]], ונמשכה רק לאחר מלחמת ששת הימים. בשנת 1969 הושלמה החפירה על ידי [[זאב ייבין]].

רצפת המבואה מעוטרת בפסיפס צבעוני, ממנו שרד ציור של עץ בחמישה צבעים וכתובת הקדשה בארמית.

* ענים - אולם תפילה, אכסדרה וחצר, 2 פתחים ממזרח ששרדו את מלוא גובהם, רצפה עשויה מלוחות אבן ומתחתם סימנים לקיומה של [[רצפת פסיפס]], רבע משטח האולם בצפון- יוחד לבימה, לאורך הקיר המערבי- ספסל ומבואה לבית הכנסת המרוצפת פסיפס עם כתובת הקדשה.

[[דורון שר-אבי]] מ[[אוניברסיטת בר-אילן]] מעלה את ההשערה כי הממצאים ב[[סוסיא העתיקה]] ובישובי [[דרומא]] מורים כי, בתקופה מ[[המאה ה-4]] עד [[המאה ה-8]] הייתה לאוכלוסייה היהודית בדרומא מנהגים שונים מאלו של יהודי בגליל. תופעה זו באה לידי ביטוי בממצאים הבאים:

* ריבוי [[מקווה|מקוואות טהרה]]. בחפירות שנערכו בסוסיא התגלו כ-35 מקוואות.

* פתחי ארבע מבתי הכנסת היו בצד מזרח. לפי ה[[הלכה]] כי "אין פותחים בתי כנסיות אלא למזרח" (תוספתא, מגילה, פ"ג, הכ"א). מניעים הלכתיים היו חשובים דיים כדי לחרוג מהנוהג האדריכלי המקובל.

* השימוש ב[[גלוסקמא|גלוסקמאות]] ייחודיות לאזור <ref>עשויות מאבן [[נארי]] מקומית, מעובדות באופן גס ונעדרות כל עיטור</ref>, לקבורה גם לאחר שהצטמצם השימוש לקראת אמצע [[המאה ה-2]]

* לשון ה[[כתובות]] הן בסוסיא והן [[אשתמוע]] היו :[[עברית]] וה[[ארמית]] לעומת השימוש בשפה ה[[יוונית]] ב[[הגליל|גליל]]

*מוטיב המנורה חוזר על עצמו ברבים מבתי הכנסת בדרומא כמו ב[[מעון (אתר מקראי)|מעון העתיקה]] בה התגלו שברי שיש של מנורת שבעת קנים בגובה משוער של 1.30 מטר.

לדעת שר-אבי האוכלוסייה היהודית בדרומא נהגה אחרת מזו שבגליל. היא הקפידה יותר על המסורת. הוא מעריך כי היו לכך נימוקים אחדים :

* התחזקות מעמד הכהונה. מכאן התפתחות הזיקה ל[[בית המקדש]] ול[[המנורה|מנורה]], ריבוי המקוואות, ההקפדה שפתח בית הכנסת יהיה במזרח, המשך השימוש בשיטת הקבורה העתיקה והשימוש בשפת הקודש.

*[http://www.hrhevron.co.il/?CategoryID=248&ArticleID=222 ההתיישבות בדרום הר חברון - סקירה היסטורית], - אתר ה[[מועצה אזורית הר חברון|המועצה האזורית הר חברון]].

* [http://www.susya.org.il/maamarim/bizantit.doc היישוב היהודי בדרום יהודה בתקופה הרומית מאוחרת- ביזנטית לפי הממצא הארכאולוגי ] - אתר היישוב [[סוסיא]]