Received Pronunciation – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''Received Pronunciation''' ("ההגייה המקובלת") הוא [[מבטא]] (היינו, אופן הגייה) של השפה ה[[אנגלית]], המקובל בעיקר ב[[בריטניה]], והנחשב שם למבטא היוקרתי והנכוןביותר, ובעיני רבים גם הנכון ביותר, שללהגיית השפה. למרות שלפי ההערכה רק כ-2% מכלל תושבי [[הממלכה המאוחדת]] מדברים אנגלית במבטא זה‏‏‏‏<ref>‏[http://www.bl.uk/learning/langlit/sounds/case-studies/received-pronunciation/ Received Pronunciation]‏</ref>, הוא עדיין משמש כדרך ההגייה הסטנדרטית ברוב הספרות העוסקת ב[[פונולוגיה]] אנגליתשל השפה האנגלית ובמילונים. בנוסף, זהו המבטא המונחל פעמים רבות ללומדי השפה האנגלית.
 
הביטוי "Received Pronunciation" נטבע לראשונה על ידי [[הנרי ווילד]] (Henry Cecil Kennedy Wyld) בשנת [[1914]], בספרו "תקציר תולדות השפה האנגלית" (A Short History of English), ומשמעות המילה "Received" בהקשר זה היא "מקובל" או "מאושר"‏‏<ref>‏[http://www.bl.uk/learning/langlit/sounds/find-out-more/received-pronunciation/ What's in a name?]‏</ref>.
 
יש להדגיש כי Received Pronunciation אינו [[ניב (סיווג שפה)|ניב]] (דיאלקט) בעל אוצר מילים ומאפינים דקדוקיים משלו, והדוברים אותו, דוברים בדרך כלל "אנגלית תקנית" (Standart English), אם כי ההפך אינו מחוייב המציאות, ודוברי אנגלית תקנית רבים, בבריטניה ומחוצה לה, אינם מדברים Received Pronunciation.
 
הביטוי "Received Pronunciation" נטבע לראשונה על ידי [[הנרי ווילד]] (Henry Cecil Kennedy Wyld) בשנת [[1914]], בספרו "תקציר תולדות השפה האנגלית" (A Short History of English), ומשמעות המילה "Received" בהקשר זה היא "מקובל" או "מאושר"‏‏<ref>‏[http://www.bl.uk/learning/langlit/sounds/find-out-more/received-pronunciation/ What's in a name?]‏</ref>.
 
Received Pronunciation זכה לכינויים שונים. הוא כונה "אנגלית המלך" או "אנגלית המלכה"
שורה 10:
נהוג לחלק את המבטא לשלושה סטנדרטים משניים - "שמרני" המאפיין אוכלוסייה מבוגרת, "כללי" הנחשב לניטראלי מבחינת גיל, משלח יד או רקע חברתי, ו"מתקדם" המאפיין אוכלוסייה צעירה.
 
למרות סברה מקובלת כי מוצאו של מבטא זה במבטאים הדרומיים באנגליה, למעשה הוא קרוב במיוחד למבטאים המדוברים בדרום [[מזרח המידלנדס]]. הגירה מאזורים אלה ל[[לונדון]] ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] וב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] הביאה להתגבשותו בדרום המדינה, תוך שהוא משלב גם יסודות ממבטאים דרומיים. בתחילה נחשב למבטא מקובל בדרום המדינה ואשראשר לא הסגיר את מוצאו של הדובר בו, ותו לא. מאוחר יותר התבסס ההיגוי על השפה זה שהיה מקובל בחצר המלכות, ואט אט החל לצבור יוקרה. רק בשלב מאוחר יחסית, בסוף [[המאה ה-19]], הפך השימוש במבטא לסימן היכר מחייב למי לזכה להשכלה ולחינוך הטובים ביותר. החל ב[[שנות ה-70]] החל משתנה היחס כלפי השימוש ב-Received Pronunciation, ומספר הדוברים בו החל יורד.
 
== הערות שוליים ==